אלפרד היצ'קוק שהיה הסוחף והמוביל, ניסה לא מעט להתמודד על
שינוי הנוסח, אך ללא הצלחה.
תסריט שמתחיל, כך אמרתי לו ונמשך לאמצע עד תומו, ללא נקודת
מפנה אחת הוא לא תסריט.
היצ'קוק שנראה מופתע מאוד, הביט ישירות אל תוך עיניי, והשיב:
ש" לא תמיד רואים את מה שרוצים", הנהנתי בראשי והסכמתי עם כל
מילה שאמר, הוא היצ'קוק ואני זה אני.
בעודי מחפש את נקודת המפנה הראשונה, נתקלתי באדם חולה שאת חייו
הצליחו להאריך בעוד20%, איזה יופי אמרתי לעצמי ומיד המשכתי.
ממש לקראת הסוף, במקום בו אמורה לשכון לה נקודת השיא, דבר מאוד
מסויים הצליח למשוך את תשומת ליבי, קרב אוירי בין תור לנץ, הם
ליהטו באויר, חבטו ושרטו אחד בשני, הנשר שעמד
וצפה במתרחש לא יכול היה שלא להתערב ומיד בקול סמכותי קבע
"הפסיקו את הקרב".
התור שהיה פצוע קשה, צלל ישירות אל תוך מותו והנשר נשא את הנץ
על גבו ויחד הם עפו
אל הלא נודע.
נקודת השיא שכנה לה בעמדת תצפית מאוד נוחה, בפינה הימנית
העליונה בגג הבריכה המקורה.
משם היא צפתה על קבוצת סטודנטים המתכוננים לתחרות שחייה נגד
הפרחים שלהים,
בליבי אמרתי איזה סיכוי יש לפרחים יפים, קטנים ותמימים כל כך
מול...., בעודי שואל את השאלה עיני נתקלות בפרח קטן נוגע בשפת
הבריכה וצוהל משמחה, ניצחתי, ניצחתי...
הפרחים שהיו לידו שמחו בשמחתו והסטודנטים ניצחו אותם.