[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דניאל ש לוי
/
חיים בתוך ענן

17.8.06 לקחתי טיסה לשוויץ בדרך לטיול של החיים שלי
הודו מחכה לי,ואני לא יכולה לחכות להגיע אליה
מה שראיתי דרך החלון בטיסה,היה פשוט עוצר נשימה
ההרים המושלגים שחודרים ועוברים דרך העננים הפנטו אותי
הסתכלתי על הכמות העצומה של העננים שלא נגמרים ולא יכלתי
להוריד מהם את העיניים
עם כמה שזה משהו פשוט זה עושה לי משהו
השורות האינסופיות של העננים שזוהרים מקרני השמש מסודרים כמו
חיילים כל אחד המקום שלו,איפה שהוא צריך להיות
בדיוק כמו שהוא צריך להיות
זה היה האינסוף בהתגלמותו,משהו עצום שלא משנה כמה ואיפה אתה
מסתכל אתה לא רואה את הסוף ולא את ההתחלה
הסתכלתי על העננים,וראיתי איך כל ענן מוסיף את הכח והעוצמה של
הדבר הזה
כל אחד נחוץ,ואי אפשר בלעדיו
חייבים את כולם
עם כמה שזה קיטשי,הסתכלתי על העננים,והרגשתי את החופש והשלום
כמו איזו אשליה של משהו טהור ושלם של משהו אמיתי
משהו מלא כח ועוצמה,עד שנוגעים בו ובעצם רואים שזה רק אשליה
עברנו עם המטוס בתוכם והאשליה התנפצה והתפוגגה כמו בועה
שמתפוצצת  אולי כמו הבועה של אנשים שמאמינים שעוד יש סיכוי
לשנות את העולם,שעוד יש סיכוי לחיות חיים שקטים בלי לפחד שמשהו
יעבור ויפוצץ את הבועה
כשהסתכלתי מלמעלה הרגשתי כבוד ענקי להיות חלק מהעולם הזה
הרגשתי קרובה לאלוהים,והודתי לו מעמקי נשמתי שהוא נתן לי את
החיים האלה במתנה,עטופים בסרטים צבעוניים שפותחים לי
הזדמנויות,אם אני רק מוכנה לקבל אותם ולא לוותר על מה שהחיים
יכולים להציע לי
חיים מלאים בצבעים צורות מקומות אנשים וכל מה שרק אפשר
לבקש,לכל מי שמבקש
מלמעלה הכל נראה במקום,כאילו כל דבר באמת יצא בדיוק איך שהוא
היה צריך לצאת והשתלב עם העולם בדיוק איך שהוא היה צריך להשתלב
גם אם הוא רוצה את זה וגם אם לא,זה המצב
העננים נראו לי כמו קורה של שלום שמאחדת את כל מי שנמצא מתחתיה
את כל המדינות והאנשים שנאבקים זה בזה ובעצמם
ואת כל האנשים שלא מספיקים לפתוח את המתנה של החיים שלהם ורק
מבזבזים אותם או מחכים להזמנות מיוחדת בשביל לחיות או להגשים
חלום ובעצם לא יודעים עד מתי תהיה להם את ההזמנות לעשות את זה
את כל האנשים שמבזבזים את החיים שלהם על שטויות ולא מבינים
שהחיים הם מתנה שהתוקף שלה פג בתאריך מסויים,ועם הזמן גם אם הם
ירצו וגם אל לא,היא תתחיל להתקלקל ולהתיישן אם הם לא יטפחו
אותה וינצלו אותה כמה שאפשר
את כל האנשים שרוצים רק עוד ועוד ולא מסתכלים על מה שיש להם
כמו יצירת אומנות של אמן פרפקציוניסט שמרוב שהוא מנסה שהכל
יהיה מושלם,היצירה שלו מאבדת מהיופי והייחודיות שלה
העננים באמת נראו לי,באותו יום כמו קורת גג שאלוהים ברא כדי
שתגן על כל מי שחי בעולם הענק הזה
כמו קורת גג שאמורה לאחנשאר כמו שהוא היה תמיד
עולם שאי אפשר ד ולהגן על כולנו ולהזכיר לנו את היופי של העולם
שפשוט להרוס בשום דרך
עולם שבו הדחף של האנשים להתקדם ולהשיג עוד ועוד כל הזמן בלי
להסתכל על מה שיש ואיפה הם עומדים







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני חרגול מאוד
מוסרי. אני שוכב
עם אמא שלי, כי
אבא לא מספק
אותה. עם אחותי,
כדי שהיא לא
תרגיש דחויה
חברתית. עם
סבתא, שיהיה לה
מה לספר
לחברות.
רק עם אחי לא.
מה אני, סוטה?


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/10/06 14:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דניאל ש לוי

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה