משגע אותי.
משגע אותי שאנחנו לא יכולים להיות ביחד
להראות את אהבתנו לכולם
שיזדיינו, לא אכפת לי מה הם חושבים.
אני רק רוצה שתוכל להסתכל עלי, לחבק אותי, לנשק אותי
לאהוב אותי
סתם ככה, באמצע העולם
אני רק רוצה אותך...
נמאס לי לעמוד בצד, לבהות בך
ולראות אותך- אפילו לא מסתכל לכיווני.
ואני מאושרת, שלא תטעה
אני כל כך שמחה שאנחנו שוב ביחד
(ביחד זו מילה קצת חזקה למה שאנחנו, לא?)
אבל...הפעם, משהו שונה
משהו...מונע מזה להיות בסדר.
אני רק רוצה שתתחשב בי קצת
תראה אותי-
אני לא יכולה עם זה יותר.
קצת יחס, זה כל מה שאני מבקשת
וזה לא שאני אחת שצריכה תשומת לב
פשוט לפעמים...הייתי רוצה שתסתכל עלי. רק מבט, זה הכל.
ואתן תוהות מה קורה איתי...
אבל אני שותקת.
אני מניחה...שפשוט אין לי מה להגיד.
אני בעצמי לא מבינה מה קורה איתי.
אולי העייפות, התשישות.. אולי זה בגללו.
ואני מצטערת שאני מסתירה את זה מכן..
אולי אני מתביישת.
אני מתביישת, כי אני חלשה.
כי איכזבתי אתכן... כי אני מכאיבה לעצמי, שוב, באותה טיפשות
שכל כך אופיינית לי.
כי חזרתי אליו, לכאב הנעים הזה, ואני שוב עושה את אותן שטויות.
אז אני מתביישת...אני חלשה... ואני אוהבת אותו יותר מדי בשביל
לוותר.
אני מצטערת בנות שלי...
והנה, התחילה שנה חדשה...
משהו גורם לי לחשוב שהיא הולכת להיות ממש קשה. לא רק מבחינה
לימודית..
אני אנסה לצאת מהמצברוח הזה...מבטיחה.