|
מבעד לשבועה ונדר
מבצבצת אליך כמיהתי
הנפקחת משנתה
בטרם קול השכוי.
שוב דמי דוחק להיות אתך
מחוף הערב עד גלי מרחק היום
וצפרן הזמן
נוגע פוצע משעולי.
רק דמותך בקלף חיי
ורז הויתך בעירה בשמי תשוקה
אש חשקיך דרוכה התמרה
ודמע גופי כמו יין חם ברהט התאוה. |
|
|
המשפט "למצוץ
סוכריה" לא אמור
להיות מחרמן...
נכון?
אני, מנסה לשכוח
שאפילו אפרסקים
עושים אותי
שמחה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.