לילה לילה פורש מכמרת ערגה
אורב לשעט חושים חמישי וששי
שובה בעינים עוגבות
כהסתערות מכחול על בד.

עדרי רגש עוברים בשמי חלום
גוררים ענני סופה
הנערמים לרעם בעורקים
בשתיקה מספידה כזבי עינים.  

כבשוני מלים פורעים משעולי תם  
בלהג אותיות פתוי לקול מנגינת חטא
ובצפרני היש אין היותך
קרעת חשכת עיני בסנוורי כשוף.

זקה בלאט לבשר שבער  
נאפופים ופריחה מתוקה בניצוץ אישון
וכוח הגוף מוטל נשוך  
כמו מכתב ארכאי שהזמן נגס שוליו.

שם במחבוא בין הצללים
את הסהר לראשי כאלמה שזרת
פקחת אל דרור עיני סוד חמוקים  
ודם שפתיים טרף הרגע.  

טרם גמלת להנץ כסופים
רק רחש דמותך בגויל חיי אמד
פעם הייתי עלה צהב מטלטל ברוח
עכשו אהבת עיניך בעיני.