ספטמבר 2006

מתוך המרחב האין סופי,
תולשת עצמי מהבדידות.
קינתי, קינת הכאב
מתנגנת בעוצמה - אליך,
אין שומע.

היכן היית אתה?
הלא קראתי?
הלא הבטחת שתשמע,
שתחוש, שתגן?
בכל מקום.
אם רק אקרא.
היכן היית אתה?
הלא קראתי?
הלא הבטחת שתהיה?
שתרפא,שתאהב?
היכן היית?
קראתי.

קורעת חולצתי השחורה,
נשמתי אבלה, עליה -
חצי נשמתך שלך.
קורעת אותך מתוכי,
מתחננת להרוג אהבתי.
ערומה,
שערי כהה,
נשפך עד לפיתולי
סוד האהבה,
מסתיר עניים,
סגורות לרווחה.
פוסעת צעדים כבדים
כמו המוות,
כמו ליבך,
מנקה מתוכי את שקריך,
מתנתקת מין העבר,
משתחררת מכל הצער,
מתפללת ליום חדש,
שותת דם,
מתפללת,
לאהבת אמת,
אבא,
לבן שלך.