הלם קרב או הלם המלחמה ? / איש הצללים
מתעורר בלילה וזיעה קרה שוטפת אותי .
שוב אותם קולות חוזרים אלי ועולים עמוק עמוק מתוך הראש .
לפעמים נדמה שזה אמיתי ואני שוב נמצא שם .
כמו באותם לילות ללא שינה בציפייה מרגיזה לאזעקה .
קודם שומעים נפילות רחוקות . הדי התפוצצויות מערים שכנות .
אחר כך הפיצוצים מתקרבים ומתגלגלים .
ואז היא מגיעה . חדה , צורמת , מקפיאה .
היא לא ארוכה במיוחד חצי דקה ,לא יותר .
אך היא מצמררת ומעוררת את כל החושים .
אחר כך רצים . כמו באיזה סרט מלחמה .
רצים וברקע שומעים נפילות קרובות ורחוקות.
בום , בום ועוד אחד אבל לא מפסיקים לרוץ .
כמו מכונה, מפסיקים לחשוב , רק רצים .
לפעמים כבר מתייאשים ומתחילים ללכת בנונשלנטיות
אך תמיד תופס אותך פיצוץ חזק שנדמה שנפלה אחת לידך .
ואתה חוזר לאותה ריצה , הפעם כבר אתה לא חושב על להפסיק .
שמגיעים סוף סוף להיכל המגן , מרחב מוגן שנותן את ההרגשה
אומנם הפסיכולוגית בלבד ששם לא יקרה מאומה .
ואז יושבים בשתיקה , רועמת כל כך שאתה כבר לא שומע את עצמך .
כולם מדברים , מתעדכנים ומעדכנים את הקרובים וההורים .
בטלוויזיה רואים את התמונות .
פה בית נפל , שם נהרגו אזרחים .
וכעס גדול ממלא את הבטן . תחושה של חוסר אונים .
אני עדיין שומע אותם , את הנפילות . כל בום מקפיץ ואתה נדרך
מחדש.
כל גרירת כסא נשמעת כמו האזעקה ההיא .
אני קם בלילה בפחד שהנה שוב אני במלחמה .
כמו להתעורר מסיוט ולחזור לחלום אותו בחזרה .
אבל אין ברירה , חוזרים לשגרה .
איש הצללים |