מרכסי גלבוע עד טל
תאיר, על הררי פסגות ארץ
לתהומות ההד ישוב רכות
יחריש  ויחשיך
מעזר מכל רע ונועם הליכות
והילה בשמש יומם
שומרם עד בוא הערב
נם

איש מפה-לפה לחרב נזעק

אלון זקוף עמד במטר
נהרה העת  מי יתנקש
במלך כדבר האוב
מטוב עד רע לא שאל האיש
אתונות כל שביקש
עד הערב המחנה נגף
כלתה ממלכת
ומתה גם המלכה.

מטר דמעות דם גלבוע על מתם
זלף
בעיתם ישב זחוח
נטרף מרוח דעת בין שוטים
אדמוני מנעים זמירות בין האיתותים
אוחז בנבל קשת  ושעת
הנבילות
נמשך מלך לעת ערב
בין החללים והנפילות
באי מעש יד
ולו להגמיע לוחמים במים
מנע ידו להרוות צמאים לחיים

בבוא המתים
נשא תפילות: שהחרב נפלה גם היא
בערב פיפיות, משורר שירת קינות
ישראל מעל במות

כיצד נפלו גיבוריו
מפסידנים לחוסר מעש
משכיל לאסף
שלא נפל כמותם למעט ברוח שטות
שיריו שאסף
שעלתה במעלות מותם

על שגיונותיו ערב ערב
פולחת הרוח מעלליו
מספרת מתהפכת חרב על נדנה
מוט רגלם
שגם ירח הכה צילם
ולא עמד ליד ימנם
מנעים זמירות ישראל

אך נפלו גיבורים
ובאו הנשרים לפגרים
לסתות אריות איכה היו ננעצות
אוכלות כבנבלות  שאריות
והוא שר למנצח על שושן

אל מטר גם טל
עודו צורר זיכרם
הנעמים והאוהבים
ובנות הערלים.
ועוללים
מול דגן מחוללים
שהמלך מכותר נפל
.
אל טל ואל מטר
בל יפואר בכתר מילים
שנפער בחרב לב המלך
והעת ההיא  תמוה
נותרה
כיצד אוחז אבן קלע
מצליף במצח בלע הפלישתי
ידע לשאת קינות
חרוזות בלבד.
שבהררי גילבוע
החרבות פילחו ניצוצות

איך נפלו גיבורים
ומנעים זמירות
שר להם מרחוק
מפנינים  את קינת השירים.