היא פחדה לקרוא לילד בשמו, אין זה ניתוק-אלא מעבר.
היא לא יכולה להתנתק.. היא פוחדת להתנתק ואף להחליט כך.
גם אם תחליט להתרחק עמוק עמוק בליבה היא יודעת את האמת-היא
יודעת שלא תוכל.
קשרים שכאלה.. גם אם הם קשים ופוגעים, גם אם הם רומסים
ומדכאים-הם עדיין היו הקשרים הכי עמוקים שהיו לה.
היא עדיין אהבה בכל ליבה אותם, הם היו חשובים לה מכל.. היא
הייתה מכונה לעשות הכל כדי שהם יהיו מאושרים.
אבל אין מה לעשות.. צריך לחזור למציאות, צריך להבין שלא הכל
הדדי.
היא אהבה חגית בכל ליבה, חגית הייתה לה באמת חשובה.. אבל זה לא
היה הדדי.. לה לא היה חשיבות בעיניי חגית.
וככה גם השאר..
אז היא החליטה לעבור [או שמא לחזור] למקורות.
לחברים הישנים.. המסובכים פחות והמקבלים יותר.
עכשיו היא רק מתפללת שאת השבור אפשר לתקן.
ושגם הדברים השרופים עד שרידהם אפשר לשפר.