"אנחנו נהיה כמו רומיאו ויוליה גם המוות לא יפריד בנינו"
הוא אמר לי.
ואני צחקתי בעודי חושבת עלינו נשואים 30 שנה,
איך זה ייתכן?
הרי אנחנו עוד מעט שנה ורבים כל יום,
אז 30 שנה ביחד זה שיא.
"אתה מוכן למות בשבילי?"
עניתי לו בשאלת המחץ.
הרי למות בשביל מישהו זה השיא, לא 30 שנה ביחד.
יש אנשים שחיים 30 שנה ביחד ולא מוכנים למות אחד בשביל השני.
אני מכירה אותם.
"בטח שאני מוכן למות שבשבילך, אני מוכן אפילו לחזור לחיים
ולמות שוב" הוא צחק.
וידעתי שהתכוון לכל מילה.
"ואת?, את מוכנה למות בשבילי?"
התשובה המיידית היתה "ברור מותק אני מוכנה למות בשבילך"
ואז חשבתי על זה למות? מה זה יעזור אם אני אמות בשבילו?
זה יחזיר אותו חזרה? זה ימדוד את כמות האהבה שלי אליו?
אבל קבעתי שלמות בשביל מישהו זה השיא.
כל כך פחדתי לחשוב על המוות , על החיים שלי בלעדיו.
אולי זו הכוונה ב"למות בשביל מישהו" , למות כדי להיות איתו
כי החיים כאן מאבדים מערכם כאשר הוא לא פה.
זה כמו שעוקרים לך את הלב ונותנים לך את ה10- שניות לחיות ,
אבל העשר שניות הם חיים שלמים, חיים שלמים בלי לב.
ואתה יודע שלא תשוב לחיות, כי לב יש רק אחד.
וכאב לי לחשוב שעוד מעט כל זה יהיה נכון כי אין תרופה למוות
שלו
ואני אמורה להישאר פה עם הכאב.
"המזג אויר טוב היום" שניתי נושא , אחרי הכל כמה אפשר לדבר על
המוות.