אני צפה לי בתוך ים מחשבות,
מחשבות רציניות..
או מחשבות טפלות..
מנסה להבדיל,מנסה לראות,
זה די קשה עם עיניים עצומות.
שוחה לי בים
בין הצלחות וכישלונות.
רוצה לצלול ולדוג לי כמה תקוות.
אבל הן שוקעות מהר,
הן הולכות וטובעות.
קצת קשה למצוא אותם
עם עיניים עצומות.
ואז הוא הגיע,
ואסף עימו את כל התמיהה,
תייק את הכל,
והניח את זה בתוך מגירה,
שם הכל מסודר בין טפל לעיקר..
אבל...
איפה התקוות?
קצת קשה למצוא אותם
בעיניים עצומות.
תודה רבה,
תודה על כל העזרה.
תרמת המון באמת שלך אני מודה.
ואז בחרת ללכת,
קבעת החלטה.
השארת אותי לבד עם אותה מגירה.
לפתע עיני נפתחו לרווחה.
ולא ראיתי דבר חוץ מ-אותך.
אבל עדיין בחרת ללכת.
ואני עדיין שטה לי בים של מחשבות
שכבר לא פה,במגירה הם שמורות.
עכשיו אני רואה,
רואה ומרגישה.
מביטה בשום דבר
שנוצר בגללך.
עד שהצלחתי להביט כבר לא נותר על מה.
עיני פקוחות ואני בוהה בשממה.
לבד,
בתוך חלל שהתרוקן.
עכשיו מה שנשאר לי הוא-
שוב לעצום עיניים ולדמין. |