הוא ממלא לי את הלב
מרחיב שם את כל החדרים.

הוא גם ממלא אצלי את כל הדפים
בכל כך הרבה צבעים...

הוא לא צריך לעשות הרבה
כדי לצמצם אצלי את הפער
בין קצות השפתיים
לתנוך של האוזניים.

וכשהוא מוציא מפיו מילים
שהמשמעות שלהן
היא לא תמיד טובה,
אצלי הצלילים נשמעים
כל כך נעימים,
שרוצה לתת לו נשיקה!
<ועוד נשיקה, ועוד נשיקה, ועוד נשיקה...>

כשהוא מחבק אותי
עם הזרועות האלה
שמקיפות אצלי את הכתפיים,
מסביב עוטפות...
אני מרגישה
שהוא מעביר אלי
כל כך הרבה כוחות!!!

אבל לפעמים כשהוא בא
הוא משאיר אחריו
סימנים
כאילו היתה שם סערה...

ואז אני מנסה לכעוס,
לומר לו שזה לא בסדר ככה
שלהתמודד עם סערה זה לא קל
אז הוא מתקרב,
מביט בי בעיניו המיוחדות
מרביץ חצי חיוך,
מחבק חזק
ונותן לי נשיקה
שאת חצי מהלחי היא לקחה...
אחחחח... מה אני אעשה עם הילד שלי הקטן?
זאת ללא ספק אהבה!