נמרוד, בנם של איריס וחזי, חבריי מראש פינה,
              נהרג בקרב בלבנון, והוא בן 28
              ואני חלמתי חלום
              וכך כתבתי להם ב 30 ספט' 2006:

מה שלומכם יקירי? איך אתם?  
תשמעו, התעוררתי הבוקר מחלום מוזר כמו שחלומות הם בד"כ, אבל
יחד עם זאת נפלא.
חזי אומנם עלול בהחלט להתקומם נגד הגדרה זו עלפי אזכורו בהמשך,
אבל מה אני יכול לעשות אין לי שליטה על החלומות שלי.
החלום מתרחש עכשיו, אחרי האסון שלכם ויחד עם הכאב, אבל באורח
פלא הכול כביכול מובן וטבעי, איש לא עצוב.
אני אצלכם בבית ואנחנו מדברים ומדברים ומדברים על כל הדברים
שבעולם והכול כל כך מעניין ומרתק. ובאים כל החברים מתקופת
הטרום גיוס שלנו. הם נראים כמו אז, אבל מדברים על התקופה ההיא
מנקודת הזמן הנוכחית. ויש המון צחוקים וכולם מאד נהנים.
חזי נמצא בקיוסק שלו אבל הקיוסק ממוקם בתוך מרחב הבית שלכם,
ומוכר מיץ תפוזים שהוא סוחט בדרך מיוחדת עם פעלולים להנאת
הלקוחות. הקיוסק הזה הוא מוסד ידוע שאליו עולים לרגל כל אוהבי
התפוזים ובכלל כל התיירים שמגיעים לאזור.
והיו עוד מלא דברים מוזרים בחלום. כל כך מוזרים שעצם השימוש
במילה הזו לתיאורם, עושה אתם חסד.
אה והיה כל הזמן מן ריח כזה טוב באוויר שאני לא יודע איך
להגדיר אותו וכולם התפלאו למה אני עושה מזה עניין, כי הרי תמיד
זה ככה.
לא יודע היה לי כזה כיף בחלום הזה.
טוב זה המון מילים לאמייל אחד.
הלוואי ויהיו לכם רק חלומות טובים והלוואי שבמציאות תדעו במהרה
שלווה ומרגוע ונחמה.
באהבה, עופר