תמיד המחשבות עלייך מציפות אותי ככה,סתם ללא הכנה מוקדמת או
אזהרה.
פתאום אני נשטפת בגל של זכרונות חמים וגעגועים שלא ניתן
להשכיח.
פתאום אני תוהה מתי תחזור,אם בכלל.ומתי אראה אותך שוב.
אני כל כך מפחדת לבנות שגרה שלא תהייה חלק ממנה.
כשמגיעים הרגעים האלו שבהם אני בטוחה שהכל מתבהר אתה תמיד
נעלם.
אני כל כך רוצה לחבק אותך ולהיות מסוגלת לקרוא לך,אהוב שלי.
לומר לך תודה על מי שאתה ועל איך שאתה גורם לי להרגיש.
להינות מכך שאתה על ידי,אפילו אם אתה שותק ולא אומר מילה.
לסיים עוד יום ארוך ומייגע ולדעת,שאתה תהיה שם לתמוך בי.
ובכלל,לאהוב אותך..
אתה,האהוב שלי אחד האנשים היחידים שאני מסוגלת בחברתך,להיות
אני. לא להתבייש במגרעות שלי ולעמוד מולך פנים מול פנים ולדעת
שאתה אוהב אותי בזכות מה שאני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.