היא כבר רחוק מכאן אבל אני מרגיש שהיא איתי
בלעדייה אני חיי לבד,מת לבד,מת מוות איטי
מאז שהיא עזבה אני מרגיש בתוכי ריקנות
היא תמיד אמרה לי,לך בדרך יושר ולא בגאוותנות
כך עוברת לה עונה ועוד עונה והשנה נגמרת
לא הספקתי ממנה ללמוד,את כל הסודות איתה היא קוברת
כמו בפתאומיות שהיא עזבה כך התעצם הכאב
חזקה כמו שור,אבל סתם ככה קיבלה דום לב
רוצה לחבק אותך בשתי ידיים במשך דקות ארוכות
רוצה לצרוח-למה?אבל הכאב השתיק את הצעקות
עברה שנה מאז ועלייך לא מפסיק לחשוב
מאז אני לא רגוע,הולך מצד לצד הלוך ושוב