רועי ברנר / זכריה |
ידיו הם כאדמה שיבשה.
עבדתו היא חיו,
כל בוקר לאותו מקום שב.
ממזרח מבטאו היה,
אמונתו עם כיפתו, היא סרוגה.
זיכרונותיו הם ילדיו,
אבל ילדיו גם הם גדלו ועזבו,
וכמו קצת צץ חיוכו.
כש-מ-ש מתפל בנרות החומה,
שמו היה, הוא זכריה.
זכריה הוא אב-הבית, או שרת
בבה"ס "ברנר" כפר-סבא. בין היתר...עוד דמות
בחיים של אלפי ילדים שגדלו מאז...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|