הזמן לא עובר
שוב מתחיל יום שכזה
מתפשט מולי
מזמין אחר
חושף אמת מרה
נעמד מול המראה
ומבקש משאלה
בקשה שתתגשם
שתהיה לצידו ולא תאכזב
חושב לעצמו מה יעשה בשבילה
ממשיך לצעוד לעבר הגלים
טובל את כפות רגליו המחוספסות
וכפות ידיו מתגלגלות
אצבעותיו נסחפות ברוח
מעטות משערותיו שומרות על ראשו העדין
מפני קרני השמש הדוקרות
היא רצתה רק לנשום אויר
והוא, הוא רואה אותה בעיניו
בחירת ליבו נעה בין שוברי הגלים
אהובתו שהייתה איתו בכל רגע
עזבה לטובת השחפים
יצאה מבלי לדבר לים הגדול
ולא שבה. לא שאלה, לא הזכירה, לא הודיעה
פשוט רצתה לטעום מהמלח הסוחף,
גל נשבר ועוד קצף מרכך
הוא שומע את קולה מתחת לאדמה
שערה מטלטל במים ועורה לבן מתמיד
רואה אותה לבדה צפה בשלווה
עיניה סגורות היא לא רואה ולא קרובה
שערה הזהוב מנצנץ כשהשמש מביטה לעברה
הוא קורא שמה
מושיט ידו לעזרה
אך היא מתרחקת, נסחפת הרחק ממנו
לא עונה, נשארת לבדה
לנצח רדומה