|
לפעמים
אני חושבת
איזה תענוג יהיה
לתקוע לך סכין
במקום בו צריך להיות לב
ולך במקום יש רק גוש בשר
ואז לחוש בדם הקר שלך
שאתה כל כך משוכנע שהוא כחול
אבל הוא בעצם שחור
כמו נשמתך
והוא יזרום בין אצבעותי
המוכתמות במגעך הצורב
והוא ישטוף אותי
ימחה את זכר לטיפותיך
שבאו כמלח על פצעי
בשפתי מתות אלגום מדמך
להעביר טעם נשיקותיך
שהשקיתני מכוס תרעלה
וסופו שיחלחל לליבי
יתערבב בדמי
ששפכת מזמן אך עוד לא הקריש
אני אצפה בחרחורי גסיסתך
בעיניים כלות
לא אפספס שום פרט
אתבונן בכאבך
כפי שהתבוננת בשלי
כמו בחיית מעבדה
ועינייך שיזעקו ללא קול
יתקלו בשתיקה במסך אדישות
שאתה כה מיטיב להציב
וכשאהיה מכוסה בדמך
מכף רגל עד ראש
אדע כי אטהר מקשרי תועבות
ואז אפרוץ בצחוק גדול
ואצחק
ואצחק
ולא אחדול
ויהי שלום
ובכל זאת במקום קטן עמוק בלב
אכאב את מותך ואבכה
על קברך אניח מחרוזת שקרים
כי הייתי שלך ו- היית שלי?! |
|
|
כשהייתי קטנה,
לא הבנתי איך זה
יכול להיות
ששרים "אז למה
לא כל יום שבת",
ואז "כל יום
שבת". זה לא
מסתדר,
רציונלית.
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.