מיקה לירם / במועדון |
בחולצה שחורה, שחורה
ולא ידעת שיום אחד
זה גם יגיע למיטה
במיטה הכל חשוך
ללא אור ושום תקווה
מחכה תמיד לסוף
עוד טיפה ועוד טיפה
והזיכרון שכבר אינו
אחרי הגועל, הכאב
את לוקחת אקמול
שירפא לך את הלב
וכשהבטיחו שעם הזמן
מתרפאים כל הפצעים
את הבנת ביום אחד
עד כמה הם טועים
ובחוץ גם בלילות
את יוצאת עם מסכות
שלא יבחינו בטעות
מה היה במציאות
כשהיית ילדה קטנה
אמרו לך אין שדים בכלל
היום את עם הזמן גדלה
ומבינה שזה בגלל...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|