[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







חני נשיא
/
משהו

החורף תמיד עשה לה משהו. מין עקצוץ בבטן, הרגשה מפנקת, משהו לא
מובן. משהו.
לשמוע את הטיפות יורדות בחוזקה על הבית, עקשניות, צולפות
בחוצפה.
להיות במיטה, במיטה החמה, להרגיש את הפינוק העצום.
כל אחד אוהב את זה.
אבל היא אוהבת את זה יותר מכל אחד אחר. תקופה  שנותנת מין עצב
ודכדוך אך בין היתר כיבוש הטבע. זה מין מלחמה בינה לבין אמא
טבע. והיא כל הזמן תנצח.
כשהיא מתרחקת מכל הטיפות, או שנותנת להם לרדת על שערה, לעטוף
אותה במין שכבה של רטיבות, היא מרגישה עד כמה זה מספק אותה.
היא אהבה לדלג בין השלוליות, לתת למים להרטיב את  כפות רגליה,
קרסוליה, ואף לפעמים ברכיה.  היא הייתה מרוצה כאשר השיער שלה
היה רטוב וסחוט במים. וכל עוד יכלה לעשות זאת זה גרם לה להיות
מאושרת יותר ויותר.
מאז שהייתה ילדה קטנה החורף גרם לה שיגעון מסוים. כשהאוויר
נהיה קר והגשם הראשון נחת על האדמה ומילא את כולם במים רטובים,
עיניה נצצו.
בכל בוקר שהייתה בודקת את מזג האוויר בחוץ, והייתה מבחינה
בניצנים של החורף חיוך שובב  התפרש על פניה שבדרך כלל היו
עצובות כל כך.
זה היה מוזר לאמה ולאחותה, כיוון שבימים הללו של הקור העז
והרוח שנושבת בחוזקה ומעיפה את כל מה שזז, בדיוק באותם ימים
אביה עזב, עזב ללא מילה, לקח מזוודה קטנה, נתן לה נשיקה
כשהייתה בתנומה, הנשיקה עוד נשארה טרייה כשקמה. ומאז הוא נכנס
לתוך הערפל של חייה.
בימים הראשונים היא פיזזה את דרכה מהבית ספר לבית בדרכים
משונות, מחפשת אותו, יכול להיות שקרה לו משהו? ואיך הוא נעלם
ככה? זה תמיד נשאר תעלומה בעיניה.
בימים שאחר כך, אחרי שחזרה באותם הימים הביתה רטובה מכף רגל
ועד ראש, כבר התייאשה מלחפש. היא הבינה שהיא פספסה.
כל גשם הזכיר לה את אותה לילה. וכאילו הלילה חזר על עצמו שוב
ושוב. והינה, הפעם הוא לא עוזב, אלא פותח את הדלת, נכנס,
ומתיישב בכורסא החמה שלו שכל כך אהב.
בלילות הגשם היא שוב חלמה עליו. החורף רק הזכיר לה שהוא עלול
לחזור.
ובכל גשם ראשון,עיניה זרחו, ותחושה של תקווה ריחפה באוויר,
ומילאה אותה שוב במין חום והמתנה. שהוא יבוא.
אך בגשם האחרון התחושה שוב חזרה להיות של דכדוך ועצבות. כשישבה
בפארק שליד ביתה, הרוח שהלכה והתחלשה פיזרה ברכות את שערה,
כאילו לנחמה. והיא רק חיכתה לחורף הבא, שאולי, אולי בחורף ההוא
הוא יחזור. ושוב יהיה לילה, ושוב יהיה גשם, והכורסא החמה תחכה
רק לו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במה חדשה
כזאת חדישה
ממש מגניבה
וגם אדיבה

:)


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/10/06 12:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חני נשיא

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה