טוב היות אני לבדי. מקום להתרכז, שקט אינסופי. אולי יום אחד
דברים ינועו למחוזות אחרים, אך כרגע, כרגע טוב היות אני לבדי.
לרצות הינה מחלה אנושית. משאלות לב שלא מוצאות את סיפוקן,
מתרצות ומתרצות על רצונן של אחרות. ואם אין כוח או יכולת לעמוד
מנגד ולנסות לעצור את הזרם הבלתי פוסק של ציפיות חסרות שחר,
תמצא עצמך בביב של איחולים חסרי תכלית. דמעות תנין ועניין לא
עניין בחיים שלא להם. אני צף לאי בודד, מסתכל על האוקיינוס.
סביבי דקלים וחול. הראש מלא בהם וריק מהם. רעש סטאטי מתחלף
בגלים ודולפינים המשחקים במים הרדודים. גם אם אחפש לא אמצא
מושא לדאגה. אין מחר כשכל הימים שווים. שמש עולה שמש שוקעת
והגאות מכסה לי את הרגליים ומתפנה לעת בוקר, מתירה לקרני החמה
לייבש את כפות רגליי. שעמום שהומצא על מנת שיהיה רע גם כשטוב,
לא מוצא אותי בחול. שנים של מחשבות לפרוק הנן תחביב מכלה זמן.
וזמן, זמן נוכחותו קיימת, אך השפעתו היא זו של סם הרגעה. מדדה
מעץ לעץ ומחייך לשמיים מלאים ענני נוצה. זהו ליבי שם, הנוצה
השלישית משמאל. אין בו חטא או פגם והוא מתפוגג ומצטרף לחבריו
במרום. אין שאלות, רק זרימה של מילים שאט אט מאבדות משמעות
ונעשות עיסה של רגש. וכשאלו מתפוגגות נשאר רק כלי. כלי מאושר
שאינו יודע צער או אהבה. לעשות את מה שעשה אתמול ומה שיעשה
מחר. הצלילים נדמו גם כן. צחוקו שלו שלעיתים ממלא את האי נאבד
בנצח. אין לו חפץ לקפוץ ממנו ולחזור לאוזנו של המאזין. חדר
לבן, לא, אי בודד, יבשת בודדה, נקודה בודדה. טוב היות אני
לבדי. התחלתי אדם ואסיים דבר - שקט, אילם, מאושר. טוב היות אני
לבדי. מי?