שבע עשרה עגלות יד
חונות בדרכי החוצה ממך
ושפתותיהן תמרורי אזהרה;
לפעמים נקודות שבירה הן בבחינת מילים
עם הברה אחת
בעיני רוחי אני יודעת לצייר
את החניה העמוסה מכוניות לבנות
כמו כלות נטושות,
את המילים שלי שחוזרות אליי
כוסיות וויסקי בידיהן
את הפנים המשורטטות של איש
שאיני מכירה.
הטלפון מצלצל ובטרטורו
אני שומעת הברות קטועות של בדידות
ולך תסביר לקטעי מחברת
שילדה בת שבע עשרה שובת לב
כי היא מדבר זחיח
ולאן רוחותיה נושבות,
בניסיון בוסרי למצוא משמעות:
אני תולה בתיאורייך שירים
על עשרות הברות ומילים
לפעמים רק הברה אחת מספיקה
בכדי לומר הנני
או אינני
את
שבע עשרה
הברות קצרות
של ציפייה. |
