חוטי משי רקומים עוטים
פקעת מחשבות טהורות,
שיבוץ אבני חן על פני
מים שקופים ועמוקים.
חלק, כמו תינוק שזה עתה
נשם את נשימתו הראשונה
ומרגיש בכל נים מגופו
את הרגש החזק ביותר.
מלאך שבטעות נפל לארץ,
מצא אותי על פני תהום
תהיות.
חילץ אותי מעל צוק הפחד
ישר אל כנפי התקווה.
המלאך שלא זע ולא נס מעולם
ולעולם לא ירחק משורשי מחשבתי,
מיכאל, זה אתה,
המלאך שלי.
3.6.2006 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.