נשארנו לשכב ערומים,
היתושים עקצו אותי בכל הגוף
לכל דבר יש משמעות בעיני.
סימנים שנשארים איתי.
אתה.

כשאתה יורד מעלי ,
זה כואב יותר מכל המילים שלך
שגם אותן, אתה לא חוסך ממני.
אז, אין לך עוד צורך בי. בנו.

כמה מלא הבטחות היית,
וכמה אני נהניתי ללחוש באוזנך,
"זה עקרון ההרס העצמי"
שוב לא ענית.
"זה עקרון ההרס העצמי"


                     

הבוקר מסביר לי שאין עוד תירוצים.
וכל המיטות שלי, החולות, דוחפות אותי החוצה.
"לא לקבל דבר בהכנעה"
אמרתי, ולא חזרתי.