את מחמגט לום פגשתי בלובי של הבניין שלי. היא הייתה בחורה
צנומה עם שיער בלונדיני וזקן, לא אחד מהזקנים של הנשים הזקנות
שאתה רואה באוטובוס בדרך לנתניה אלא זקן שופע כמו של חוטב עצים
שוודי. משהו בעיניה קסם לי, אולי זאת הייתה הרטיה או המוגלה
בצבע ירוק-צהבהב שהצטברה בפינת עינה. היה לה שד אחד שהיה ממוקם
לו בנוחות באמצע המצח. נכנסתי למעלית והיא נכנסה איתי במהירות
מפתיעה (לאישה עם רק רגל אחת... מעץ). הדבר הראשון שעלה לי
לראש היה הסרחון הנורא שהזכיר לי טיול שעשיתי למחנה גמלים (זה
והגיבנת שלה). המלה הראשונה שמחמגט לום אמרה לי הייתה
"בעעעעעייייוווו", אני חושב שזה היה הרגע שבו התאהבתי בה.
הצעתי לה לעלות אלי לכוס קפה ולפי צבע הריר שנזל לה מהפה הבנתי
שהיא הסכימה. נכנסנו אליי לדירה והושבתי אותה בנוחות על הספה.
כששאלתי אותה אם היא רצתה סוכר בקפה היא התחילה לחבוט את ראשה
בפראות על הקיר... הבנתי שהיא לא אוהבת סוכר. הגשתי לה את כוס
הקפה והתיישבתי לידה, ישבנו ודיברנו כל הלילה (מחמגט לום יודעת
להקשיב נהדר והיא בכלל לא שפטה אותי). הרגשתי שהתקרבנו מאוד,
במיוחד כשסיפרתי לה על הורי שמתו כשהייתי בן 10 והיא בתור
מחווה מרגשת שפכה על עצמה את הקפה והתחילה לרוץ סביב השולחן
בצרחות. הרגשתי שהיא האישה שאני רוצה לבלות איתה את חיי ומרוב
התרגשות פרצתי בבכי וכדי לנחם אותי, מחמגט לום זינקה עלי מעבר
לשולחן והתחילה לתלוש את השערות על ראשי. באותו רגע לא יכלתי
לעמוד בלחץ והצעתי לה נישואין. אני חושב שהיא לא הייתה מוכנה
לכך היות והיא קפצה מהחלון ושברה את שתי המפרקות שלה.
כיום כשאני מסתכל התצלום של נתיחת הגופה אני נזכר במחמגט לום
היקרה שכה אהבתי. אחרי הקפיצה הרופאים אמרו שהיא נפגעה מפליטת
קרינה ושהיא הייתה מטורפת ושלא היה להם מושג איך היא הגיעה
לבניין שלי, אבל אני יודע שאני ומחמגט לום נועדנו זה לזו ושום
כמות של קרינה שבעולם לא תשנה את זה.

מוקדש לדנה...