את לבושה בשמלה לבנה העוטפת את רגלייך
בתכריכים של מיתה. רגלייך ארוכות וטהורות.
את נצמדת לגבול בשמלה הלבנה מכתימה אותה בסימני
הנחושת. ריח הברזל קר וקרוב אלינו. אלייך.

אני לבוש טוקסידו שחור ולבן. עניבת הפרפר חונקת אותי.
אני רוצה להוריד אותה ולא מצליח. היא לא משתחררת
כמו כבלים של אסיר. אני נצמד אלייך מעבר לגבול
מחליף איתך נוזלים. הברזל קר ורטוב. ריח הנחושת מתערבב
עם ריחות אחרים.

אני ואת מחליפים תווים מעבר לגבול. את עומדת שם בלבן
ואני עומד כאן בשחור. אנחנו מחליפים תווים של כעס
אהבה ושנאה.
ממני אלייך, ממך אליי.