בניגוד לכל דעות היועצים, בניגוד להנחיות - תוצרים מנוסחים של
תולעי המשרדים, ספונים בבונקרים - בניגוד לדוקטרינות, החליט
המפקד לחסל אותו.
לא היה בו אותו המראה מעורר הסיפוק מבעד הכוונת המקוונת של
הצלף. לא היה זה אדם מתאים לתפקיד שלו בסרט שבוודאי ייעשה על
החיסול הזה. אף לא אחת מהדמויות שהיית מצפה ממנו. לא האירופאי
אנין-הטעם בחלוק המשי והפייפ, לא המוסלמי הצנום שזיפי זקנו
מקדירים תחת לטורבן או לכאפייה, לא הפנתר הנחוש, לא העכביש
התככן.
הצלף רעד מהתרגשות והיה צורך לגעור בו בעדינות. המראה על
תצוגת המפקד פיגר רק במאיות מהמראה על רשתית הצלף והמידיות
שבהחלטה לא הייתה יכולה להיות חדה יותר. הכדור חדר לכתף,
ונפתח לשושנה של כסף רותח שערבלה את לבו. הכדורונים הקטנים
שריקדו תועים בגוף, קרעו נתיבים בבשר חי של אדם מת. פרט
לרשתיות לא היה רופא יכול לקצור דבר ממנו. אך שום רופא לא בדק
את גופתו.
הגופה הייתה עצומה, הרבה יותר ממה שרמזה הדמות בכוונת. הוא
היה שמן כל-כך שלא הבחנת עד כמה גבוה היה. איש יחידת הסילוק
הרים את היד העצומה, שנראתה לפני כן כמו של תינוק מפלצת וראה
עד כמה ארוכה הייתה בעצם. אובדן הדם המהיר בחלל הראש גרם
לעיניים השקועות להיראות מזעזעות עוד יותר משהיו בחייו. מישהו
בעט בבטן העצומה והגל החוזר כמו העיר את הגוף לחיים. לרגע
עמדה יחידת הסילוק מזועזעת. מישהו בעט בבועט המבועת והם לא
רשמו דו"ח מסודר.
גם שום סרט לא הופק על החיסול הזה. הצלף נגרע מהיחידה ולמעשה
הוצא להורג במשימה עם מודיעין מוטעה. המפקד עשה את המעשה
האצילי והסתער לתוך סמטה ללא גיבוי מספיק ועם אפוד רגיל.
אפילו הציוד שהיה מעורב בתקרית איכשהו התחסל ואופסן באיתורים
שגויים במחסן אוטומטי של כמיליון פריטים ואבד לנצח.
גופתו זוהתה, תויגה ונחטפה מביה"ח כאשר נשאלו השאלות
הראשונות. משרפת מסמכים בבסיס תחזוקה היה מקום קבורתה. הריח
גרר תלונה של קצין המזון על חייל המשרפה שבילה את החודש
במחבוש. אבל כל זה אקדמי. הבעיה הייתה בחיילים שלו.
היו לו קצת יותר מששה מיליארד חיילים.
טוב, לא כולם בשירות פעיל. יותר מדויק לומר כי בפועל, לא היה
לו אף חייל פעיל ביחס לפוטנציאל שהיה לו. הוא ידע משהו על
טבעו של העולם, משהו איום ונפלא. משהו שאינו חשוב סטטיסטית
אבל מרגע שאתה רואה אותו זה כמו הפסים השחורים במסכים של סוני
- אתה לא יכול שלא לראות אותו כל הזמן.
זה נקרא קזחיו, מבטאים כמו אדאג'יו. תהליך שמתחיל בצורה תמימה
ומסתיים בצורה שידועה מראש, אבל לא נובעת, לכאורה, מתחילת
הרצף. הרי זו הזיקית שטרפה את הפרפר, ההוא מהאפקט. הוא מצא
דרך שבה האירועים לא התבדרו להם לכל האפשרויות, אלא מצאו דרך
להתכנס מחדש ולעשות משהו מכוון.
בבורקינה-פאסו, אפריקה, נחת שק מזון של ארגון סיוע על ג'יפ של
המחלקה לאנתרופולוגיה של האוניברסיטה. בשנזן, סין, פצעה אישה
נבגדת את בעלה, פועל בחברה לעיבוד שבבי. בישימון הקרח של מפרץ
ברינג, תקף גור של לווייתן כחול להקה אדירה של קריל והבריח
אותה לתוך צינורות הפליטה של אסדת קידוח. אחרי שלושה חודשים,
הופנה סכום של מאה וחמישים אלף יורו לחשבון המט"ח שלו. מקרה
כמובן, טעות שקל להוכיחה סטטיסטית, לא קשור בכלל למייל ששלח
החוקר הבורקינבה לנציגות האו"ם, לעיכוב בקבלת הפלטות
המגלוונות שביטל העברה בנקאית ולפאקט האינטרנט שנעלם לנצח
בהפסקת החשמל הקצרצרה על חוות השרתים בצפון האוקיינוס השקט.
וזה עוד מקרה פשוט.
בימים שעוד ניסה להסביר את עצמו, הוא אמר שזה כמו מכ"ם.
שזו אמירה תמוהה, לכל הפחות.
לא, באמת, הוא אמר, למי שעוד הקשיב. אם תסתכלו על מפת הקרינה
של כל מכ"ם היום, תראו שהוא מורכב מהמון אנטנות קטנטנות שכל
אחת משדרת משהו קטן ולא מובן. גם אחרי מטר, ושניים ושלושה -
עדיין יש רק זבל. רק אחרי שישה מטרים או משהו, פתאום הגלים
מתלכדים ויש אלומה מרכזית גדולה וברורה. עכשיו כבר לא הקשיב
לו איש.
לא שלא יישמו את הרעיונות שלו, בוודאי שכן. אבל בהיקפים
קטנים, זיהוי תבניות, גילוי זיופים בתמונות מורכבות. באופן
אבסורדי מכונה כזו גילתה את קיומו לראשונה. הוא תקף צבאות
וארגוני ביון בצורה שיטתית ו"תולעת ספרים" גילתה את התבנית
שלו.
אז הוא עבד, אולי לא במקרה, על קזחיו של מידע. שזה כמו למתוח
את החוטים מבלי למשוך אותם, כמו עכביש במרכז הקורים שמרגיש
שינויים במתיחות. אין מידע בלי שינוי, אז מריצים קזחיו שלא
אמור לעשות משהו גרנדיוזי - פשוט משהו מסוים. ברגע שמשהו אחר
קורה - מישהו מודע לקזחיו. כך נתגלינו אנחנו. וכך הפך מודע
לאויביו. אם הוא היה הדמות שהפרופיל שלו צייר, זה אמור היה
לשמח אותו מאוד. אבל הוא לא, אז כנראה שלא.
כל עוד היה חי ונסתר, הוא היה מסוכן מאוד. כעת, משהיה מת, הוא
היה מסוכן כפליים. מי ידע אם היו לו תלמידים, אם היו סוכנים
כפולים בשורותינו, אם היה צידוק לכל הנזקים והאסונות שקורים
לנו.
מה עוד שנראה כל הזמן שאנשים חשובים מאוד, אנשים בכירים,
לפעמים אנשים שהיכרת, התנהגו כמו שהיית מצפה ממנו. החלטות
שגויות, אבל לא שגויות מדי, שעושות המון נזק. פתאום כל שטות
של מישהו הדהדה כמו קזחיו.
היו צירופי מקרים לפניו, היו טיפשים במקומות גבוהים ובטח
שנעשו טעויות. אבל עכשיו זה נראה אחרת. ראיתי את ההקלטה שלו
כשיצא מהבית, הוא הביט אל הצלף ונשך את השפה התחתונה ובטיק
אופייני לו, מישש את הכתף.