|
כמו בימים שאחרי מרוצי השוורים בפמפלונה
כשכל מה שנותר
זה אבק
סימני ריצה שרוטים על הכבישים
הד של צעקות נלהבות.
ספטמבר, ופתאום הרצון הזה
לקום לרוץ לטוס לאהוב עד כלות נשמתי
לצעוק את גגות העיר הנשקפים בחלון
להעביר יד בשערו כמו רוח מרפרפת בין וילונות
(בעונות מעבר
יש בי תאוה בלתי נלאית לחיים חדשים). |
|
|
שלי ראית? הקימו
תנועה לשחרורך.
איזה צחוק. למה
את לא צוחקת?
אה, הפה שלך
מלא, לא נורא,
תצחקי אחר כך.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.