מצאתי את היומן. מצאתי את החיים שלי. מצאתי שנה. אבל לא הבנתי
מה רציתי מעצמי. לא הבנתי מה יכולתי לקבל ולא הפנמתי את השיעור
כמו שצריך. איבדתי את זה, הפעם אני לא סולח לעצמי אבל אני יודע
מאיפה הבטחון הזה. ממך. ניסיתי לשכוח ולא הצלחתי. ניסיתי לברוח
ולא הלך לי. ניסיתי לבכות אבל רק נחלשתי, ניסיתי להיות קשוח
אבל מבפנים נרקבתי. ביקשתי עזרה ולא נענתי. רציתי לנסות בריחות
אבל הלכתי לאיבוד בדרך. בכיתי בלילה כשלא הבנתי, לא נרדמתי
ונדדתי למקומות מרוחקים כדי לברוח ממך. עשית לי כל כך טוב כשלא
ידעתי מה זה רע ודאגת למעוך כדי להזכיר לי כמה אני קטן לידך.
איכס, אני נגעל מעצמי. תבין, זה לא המקום שלי, אני לא צריך
להיות פה. סליחה, איפה אני אמור לרדת? כי נראה לי שפספסתי את
התחנה ובגדול. אני צריך ללכת עכשיו את כל הרחוב, אתה לא חושב
שזה מוגזם קצת? כל הרחוב?! כל העיר הזאת, בשבילך. כאב לי הלב
ונשבר לי הזין. ממך. נדדתי בשדות של זרים ואפילו נענשתי על זה,
ולא פעם אחת. נפלתי מקומה עשירית ושיח השושנים שלך בלם את
ההתרסקות. הקוץ הכי גדול, בפרח הכי אדום בגינה שלך ננעץ לי
ישירות בלב. וזאת הייתה מתנת יום ההולדת שלי. ממך. נשארו לי
הרבה דברים לומר לך אבל היום הבנתי שאני לא יכול לתת לזה לעצור
את החיים שלי, אני חייב להתקדם. אלכוהול מחק את הדברים הרעים,
הסמים מחקו את הדברים הטובים ונשארתי בלי כלום. בלי זכרון אחד
בודד. ממך. תעזוב אותי, את המחשבות שלי, את החלומות שלי, את מי
ומה שאני. פשוט נמאס לי כבר.

ממך.