בארץ לעולם לא,
לשם אתה עף,
לא מתבגרים אף פעם.
נשארים בני עשרה,
בני עשרים
כבר לא בני אדם.
בארץ לעולם לא
יש ילדים קטנים שאיבדה אותם אימם,
יש נערים שאיבדו את בגרותם
ועלמים צעירים שיישארו צעירים לעולם.
ואתה, אתה שם, בין כולם.
עם החיוך הכובש שלך
ועיני השקד הנוצצות.
ואולי יום אחד
גם אתה תשכח
באישון לילה
את צילך אצלי בחדר
ותבוא להדביק אותו בסבון.
ואז אני אחכה לך ערה,
אתפור לך אותו בחוט זהב
ונתאהב
ואלך אחריך,
לארץ לעולם לא
ותהיה לי פיטר פן
ואהיה לך וונדי
ואם ואחות
ואהובה
ואהיה אתך לנצח
צעירה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.