הטיזר איננו תואם היצירה מאחר והיצירה הנוכחית הושמה במקום
יצירה אחרת שפורסמה בטעות פעמיים...עמכם הסליחה.
כ"כ , שתי התגובות הראשונות מתייחסות ליצירה שאיננה.
גיבור של ממש
==========
"תהיה גיבור?"
שאלה אותי תוך כדי התעלסות, כשהיא מתמתחת ומתנשמת.
"או.קיי," השבתי בגניחה, כשאני מרים את גופי (רק את החלק
העליון. החלק התחתון היה נעוץ עמוק בתוכה) על המרפקים, ניתק
מעט ממנה, מביט בעיניה, ועדיין לא קולט את משמעות השאלה.
היא הרימה את רגליה מעבר למותניי וחבקה אותי, הצמידה אותי בכוח
אל גופה, ופי טבע בפיה. עטפתי את פטמת השד הימני שלה בפי, (על
השד השמאלי, השקוע מעט, אני אוהב להניח את ראשי ולשמוע את
הלמות ליבה) והתחלתי לנוע בתוכה. יוצא כמעט לגמרי וחודר שוב אט
אט, מווסת את הקצב על פי תחושות הגוף.
גיבור רציתי להיות, אבל קשה היה. היא החלה ללחוץ עליי באמצעות
שרירי הנרתיק, שאבה אותי לתוכה, גבה התקמר וגופה נמתח ונפתח
אליי.
נעתי לאחור, נשקתי את עיניה, מצצתי את שפתה העליונה, ליקקתי את
אוזניה ונשפתי קלות לתוכן. גלשתי אל צווארה, חיככתי בו את
פניי, את סנטרי, את לשוני המתפתלת. היא ליקקה את הזיעה שהצטברה
על צווארה.
לזיעה של מין יש טעם ייחודי, ואני התגריתי מאד מריח זיעתה,
ובמיוחד כשמחתה על ליקוק בתי השחי שלה.
"לא. אל תצא..."
היא התחננה, אך אני בשלי מחליק מטה על גופה... אצל השדיים כבר
ביקרתי קודם. לכן הסתפקתי ברפרוף והמשכתי מטה. הצמדתי את
מותניה למזרון וטמנתי את ראשי בין ירכיה.
היא קפאה לרגע, מופתעת ומכווצת, וכשחשה את לשוני מתהדקת
בעדינות אל דגדגנה, נפתחה אליי.
"איזהו גיבור?" טרדה את ראשי לרגע המחשבה. אולי שאלתה אמורה
להביא אותי לאיזושהי הארה? אבל הייתי עסוק בליקוק דגדגנה,
פעילות שדרשה תשומת לב מלאה, הן מצדי והן מצידה, והנחתי לכל
המחשבות הלא רלוונטיות.
אכן, ליקוק היא משימה הדורשת תשומת לב וריכוז מלא. צריך למצוא
את הנקודה הרגישה ביותר, לעורר אותה, להניח לה מעט ושוב לחזור
אליה. אסור להתייאש ואסור לוותר. יש להמשיך בקצב הולך וגובר,
עד ש...בינגו! רטט קל, ועוד אחד, ועצירת נשימה, ואתה יודע
שקלעת בול.
סרקתי בעדינות את השיער הקצר והמקורזל של ערוותה, והתענגתי על
המציאה במרכז - המראה, הטעם, הריח - עד שהיא חדלה לרקד ולקפץ.
לעיתים הופך האזור רגיש למגע, ובפעם השלישית ברציפות היא גמרה
מנשיפת הבל פי החם בלבד.
לא הנחתי לה הפעם להירגע. היא רוצה לדעת איזהו גיבור? ובכן,
אני אראה לה!
התחלתי ללקק את שפתי נרתיקה. הפרדתי אותן בכפות ידיי, וליקקתי
באיטיות את פי הנרתיק, את הפתח הנפתח אליי כפרח בשיא פריחתו...
והיא שבה להתפתל ולהיאנח בקצב מתגבר.
שוב הצמדתי אותה אל המזרון בכוח והנעתי את לשוני בתוכה. גיליתי
בה אזורים חדשים וטעמים מגוונים. בתום כמה גניחות ויבבות נשמטו
רגליה אל המזרון, והיא קפאה על משכבה חסרת נשימה.
טיפסתי עליה. היא הייתה חלקה ורטובה, החלקתי לתוכה כמעט בלי
חיכוך, ודהרתי לכיוון השקיעה. הייתי כבר לבד. היא הייתה במקום
אחר, רפויה לחלוטין, מגרגרת כחתול ועיניה עצומות. הקצב שלי הלך
וגבר, עד שלבסוף השפכתי בתוכה, גומר וגומר.
"איזהו גיבור?" שאלתי אותה, כשאני מצמיד את פי אל אוזנה.
היא חיככה בי את ישבנה, לפני שנרדמנו חבוקים.
"איזהו גיבור?" ענתה בקול מנומנם. "הכובש את יצרו, כמובן!"
20/07/02 ©
|