היה זה לילה כמו כל לילה אחר,או שבעצם לא.
זה היה מסוג הלילות בהם אתה בטוח שכל העולם מחוץ לבתים,מסתובב
ברחובות.
כנראה זה היה כך משום שבאותו היום חגגו את ערב יום העצמאות...
הסתובבתי לתומי עם חבורת המוזרים שאני מסתובב איתם כהרגלי,יוסי
עם הרגל שיוצאת מהתחת במקום מהמותניים,אלירן הפוזל, ואורלי -
זאת עם הליפה.
אורלי הייתה לסבית,כולנו ידענו את זה.
ידענו את זה מהשנייה שראינו אותה נוגעת לבחורות באברים
אינטימיים ושולחת להן ידיים למכנסיים,עד אז לא יכולנו אפילו
להעלות על דעתנו את ההשארה שהיא לסבית,אולי בעצם כן חשבנו על
זה פעם אחת - כשהיא תפסה איזו אחת ודפקה לה נשיקה של 2 דקות
ומשיכה בשדיים.
ולמרות זאת,אהבנו אותה.
אהבנו את זה שהיא חושבת שהיא סופרת טובה,ואת כל הבדיחות על
חשבונה.

את יום העצמאות חגגנו בוודקה פינלנדיה טובה,ביחד עם קצת רום
ועוד טיפה מיץ דובדבנים כדי שיהיה מתוק.
כולנו שתינו לחיי המדינה ואז הבנו שזה לא מספיק אז שתינו עוד
כוס לחיי העין הפוזלת של אלירן,ועוד כוס לחיי היצירה המחורבנת
החדשה של אורלי(אגב,היא לא ממש יודעת עד היום שאני שונאת את
היצירות שלה,כל פעם שהיא שואלת מה אני חושבת על השיר הדפוק
החדש שלה אני אומרת משהו כמו: אורלי תעשי לי טובה אני שונאת
אותך,אופס! התכוונתי: אני שונאת את השירים שלך).

בשלב מסויים שמנו לב שאורלי קצת מסטולה,יותר מסטולה מהרגלה.
אל תבינו אותי לא נכון,זה לא שהיא לא אוהבת לעשות קולות של
ארנב ביום יום,אבל להתחיל לדחוף גזרים לחורים קדושים בגוף שלה
מראה על איזשהו מצב פיזי קשה.

כולנו החלטנו שיהיה ממש נחמד להסתלבט עליה קצת,אז אמרנו לה
לקפוץ מקומה שנייה של בניין והיא עשתה את זה.
ואז היא מתה.
ואז את הגופה המעוכה שלה שנראית כמו פיתה דרסה מכונית.
ואז המוח נשפך לה מהראש.
ואז הליפה שלה נהייתה אדומה בגלל הדם.
ואז מישהו בא ואנס את הגופה שלה.

ואז התעוררתי מהחלום הכחול הזה שלי וגיליתי שהרטבתי במיטה.