"נעים מאוד, אני תום".  נעים מאוד, יפעת"
בדיוק ככה זה התחיל. נפגשנו בים, חול, שמש, המתכון האולטמטיבי
לאהבת קיץ. הוא עמד שם, עם הבגד ים הקצר שלו, חושף גוף שרירי
וסקסיות מטורפת. מדליק סיגריה ומעיף בי מבט.
השמש רק עשתה לו גוון עור יפה יותר.
ישבתי שם מביטה על הים עם המשקפי שמש השחורים שלי, מרשה לעצמי
לבחון אותו מבלי שישים לב. יש לו זוג עיניים כחולות גדולות
כפנסים, ושפתיים בדיוק בגודל המתאים.
"תמשיכי לשבת פה עוד הרבה זמן ולשתוק?" הוא שאל והתיישב לידי.
"אני מקשיבה לים הוא מרגיע אותי" אמרתי והוא חייך. יש לו חיוך
שובב עם מבט קצת חשוד וקצת מסתורי בעיניים. התחלנו לפתח שיחה,
כמובן שעל המלחמה.
להפתעתי הוא הפגין המון דאגה בידיעה שאני תושבת הצפון. יש לו
מבט מהפנט, עם העיניים הכחולות שלו. "מתי את משתחררת?" שאל. "
חצי שנה, בתקווה לחתום קבע" עניתי. "מה את מתכננת לעשות
בשחרור?" "קעקוע" נפלט לי. הוא צחק, "את מקורית" הוא אמר
"תשובה כזאת עוד לא שמעתי. רוצה להכינס למים?" הוא שאל. השבתי
בשלילה.
רציתי עוד זמן לשבת ולצפות בו מהחוף. הוא לקח עוד שלוק מהבירה
ורץ לדפוק צלילה מרשימה אל תוך הגלים הגבוהים. כשהוא חזר נוטף
כולו מים דואג שאעקוב אחרי כל מהלך שהוא עושה, התיישב שוב
לידי.
דיברנו על הקעקוע ושוב על המלחמה "אני מקווה שאת יודעת שאני לא
מרשה לך להישאר בצפון, את חוזרת לכאן מהבסיס, אל תדאגי נטפל בך
יפה, סמכי עלי." משהו במילים ובדאגה שלו קנה אותי. חייכתי
אליו, חיוך מרוצה. "אני רוצה את גומות החן שלך" חייכתי שוב,
הפעם קצת נבוכה "אני מוכנה לתת לך אותם אם תתן לי את הישער
המתולתל שלך" עניתי. "לא, את יפה ככה עם העיניים הגדולות שלך"
הוא אמר.
כושפתי, כושפתי בקיסמו, ביפיו ובכל מה שהיה סביבו.
בערב קיבלתי טלפון מתום שיש לי חצי שעה להתארגן הוא בא לקחת
אותי. יוצאים לשבת בפאב כמה חברים.
לבשתי את הבגדים שמבליטים בדיוק את מה שצריך. בפנים ידעתי שאני
נכנסת למיטה חולה, על העיניים שלו רואים שהוא נחש. אבל איזה
קול פנימי בצד האחורי של הראש אמר לי שהוא שווה את זה, שיש בו
משהו שגם בי יש. כשהגענו לפאב הוא התיישב מולי, משחק משחק נדוש
ומוכר, מזמין לי כוס יין לבן מדבר עם החברים שלו ומגניב לי
מבטים מפתים עם העיניים השטניות שלו. פעם מתייחס פעם לא, פעם
מסתכל ופעם לא. כל תזוזה שלו מחושבת מראש איך זה יראה מהצד ומה
אני אחשוב ואני חושבת בדיוק את מה שהוא רוצה שאני אחשוב.
"איפה נעלם החיוך שלך" הוא שאל כששקעתי במחשבות עליו. "אתה לא
דואג שאני אחייך אז הוא נעלם" פלירטטתי איתו. "בואי תשבי לידי
ואני אדאג שלא תפסיקי לחייך" הוא פלירטט חזרה. אז עברתי מקום,
הוא שם עלי יד, ליטף לי את הרגל, שיחק לי בשיער עשה הכל כדי
לגרום לי לחייך. ישבתי שם מהופנטת היה לו יופי מיוחד, בנוי
בדיוק מהדברים שאני אוהבת. אהבתי שהוא דואג לי, שהוא מזמין
בשבילי, שהוא מדבר איתי על הדברים שכואבים לי, מראה רצון אמיתי
לעזור לי.
היין התחיל להשפיע עלי וגם הידיים שלי זרמו לכיוונו. רציתי כבר
לטעום את השפתיים האדומות שלו. הוא הדליק סיגריה והביט בי במבט
מפתה ולחש לי באוזן "עוד חמש דקות אנחנו הולכים מפה, אני לא
מסוגל להמשיך לשבת לידייך ככה" צחקתי וקמתי מהשולחן. "אנחנו
זזים" אמרתי. הוא הסתכל עלי מופתע וקם. שם כסף על השולחן אמרנו
שלום לכולם ויצאנו משם, הוא תפס אותי במותניים ונישק אותו
בצורה שעוד אף גבר לא נישק אותי. כבר הייתי שבויה בקסמיו, כולי
שלו כמו בובה על חוטים נתתי לו לעשות בי כרצונו.
הוא הדליק את הסיגריה שאחרי והסתכל עלי. "את יודעת אנחנו במובן
מסויים מאוד דומים" הוא זרק לאויר "איך בדיוק?" שאלתי. "גם אני
הייתי כמוך, אחד כזה שדואג לכולם חוץ מלעצמי. ואני רואה איך זה
שובר אותך הדאגה שלך להורים שלך לחברים שלך שנלחמים בצפון
לחברות שלך. לא איכפת לך להיפגע העיקר שהצד השני ירגיש טוב"
הסתכלתי עליו ונשקתי לשפתיו ואמרתי " אתה בין האנשים היחידים
שמבינים אותי בלי שאני צריכה לדבר יותר מידי" הוא חיבק אותי
חזק וחדר אלי שוב.

יום למחרת, הטלפון דמם. לא קיבלתי אף הודעה אחרי שהייתי רגילה
לקבל מליון הודעות ממנו ביום. לא נשמע צלצול לראות שאני בסדר
אחרי אזעקה שנשמעה בחיפה. בערב נשברתי והרמתי אליו טלפון.
"נעלמת לי אמרתי" בפנים ידעתי שזה יקרה. תמיד הבנים המושלמים
חיצונית דפוקים פנימית. "מצטער הייתי עסוק, איך עבר עליך
היום?" שיחק אותה כאילו התעניין. המשכנו עוד קצת לדבר. עם הרבה
שתיקות מביכות.
לפני שניתקתי אמרתי "תהיה בקשר, אל תעלם" הוא שתק, אז ניתקתי.
הכל הייתה הצגה, הצגה אחת גדולה להשיג את כל מה שגבר בסופו של
דבר רוצה. הוא סובב אותי על האצבע הקטנה שלו עשה בי כרצונו
ואני הלכתי אחריו, מאוהבת.
עכשיו קעקוע אני כבר לא צריכה לעשות, הוא עשה זאת במקומי.
קיעקע את שמו בליבי ולא השאיר לי שום דרך להסירו.

תודה שעשית אותי חכמה יותר