אני בתקופה של התעקשות
עם הספרים אני מתעקש להגיע לסוף
גם כשכבר ידוע לי היטב
שהסיום הוא בדיוק כמו כל חלק אחר
עם האוכל אני שומר על כמויות ולא מרפה
מתוך כוונה שאולי שמירת גבולות הגודל הפיסי
יעזרו לשמור על גבולות הנפש
עם הכתיבה אני מתעקש
על כתיבה ממושכת, על מכסת דפים קבועה ליום
על גיוון ושינוי מתמיד
אפילו עם המוסיקה אני מתווכח שצריך
להשקיע כל יום, כל יום
למרות שזה לא מוביל למקום טוב יותר
לא אותי ולא את המוסיקה
אני בתקופה כזאת של התעקשויות קטנות
ופנים חיוורות
והימנעות מאנשים
ואין דבר אני רוצה לעשות לגבי זה
אחר הצהריים הזה מלא בהזיות פיראטיות וספינות טבועות
ובקבוקים מתגלגלים על סיפון עץ מלוכלך
ואנשים עם אקדוחים וחרבות מעוגלות
ואישה אחת שנאנסת בשיטתיות בירכתיים
על ידי חמישה ברנשים קשים
ואת כל זה אני הוזה בלי משקה ובלי סם
רק מעצמי אני מוציא את זה מהיר וחם
שכן גם לי יש רגעים בהם הדם
זורם שוצף קוצף ואז אני כבר לא נלחם
בעוינות של הדמיון ובקרעי המחשבה
שמציפים אותי עד כלות הנפש הטובה
ואנחה קטנה נמלטת מן השבי ביבבה
אין לנו מקום אחר לשים בו
את האמת הרעבה
אומרים שהמינגווי לא סחב לעצמו
את הכפפות והמגבת כשהלך להתאגרף ברחוב עשרים ומשהו
אומרים שמשורר הומוסקסואל עשה את זה בשבילו
ועם כל התימהון שיש לי לגבי זה
זה אמין ובהחלט יכול היה להתרחש
אומרים שבזירה המינגווי היה אביר שחור חסר לב
אבל זו עוד מניפולציה זולה
כל מיני היסטוריונים של ספרות אמריקנית מוכיחים
עוד פעם ועוד פעם
שהמינגווי היה חזיר מוערך יתר על המידה
אבל הם אינם תופשים
אין זה אפילו בקרבת יכולתם
לתפוש את המומחיות של ספריו
את ריח מיץ החיים הנוטף מכריכתם
איש אינו תופש
חוליו חתוליו זימר בסלסוליו
שירי מחאה אמיצים
חוליו חתוליו זמזם בעילוילו
שירי אהבה מחמיצים
ורק חוליו חתוליו עומד בתסכוליו
ושר ומממשיך לזמר
על חייו בפיתוליו בספרד שבחו"ליו
בכפר מנומס וקודר
כמה פליטים יש בסודן?
והם הם יודעים לגבי העניין?
כלומר, יש להם מושג לגבי הפליטות?
הם יודעים שפליטות היא לא סתם מסכנות?
ושיש להם זכות וחזקה וטיעון
ושיש גם תקווה לתעודה ומיון
שאפשר להגר כפליט הרחק הרחק מכאן
מטבח המוות ומאמא סודן
כמה פליטים יש בוויאטנם?
האם מישהו טורח לספור את כולם?
כלומר, יש שם מושג לגבי המימדים?
או שגם הם חושבים שזה רק כמה ילדים?
הרי יש להם זכות וטיעון וחזקה
לא למות מאליו, לא להיות מצוקה
ושמוות חיוור לא חייב לבוא מוקדם
באמם, חסרת הישע, צפון ודרום וויאטנם
כמה פליטים יש בלבנון?
האם יש כבר מושג כללי לגודל האסון?
את זה השיר האם יש צורך להמשיך?
האם הובן העיקרון, האם זה כבר מספיק מביך?
או שמא תרצו עוד חריזה ודימויים חיים
במקום אמת אחת פשוטה - ישנם פשעים
האם גם כאן עליי לספור שורות, ולציית לכלל
ששיר כותבים באהבה (ובנוקשות מבנית) או לא כותבים בכלל?
שיניתי דעתי
המהפיכה תשודר בטלביזיה
הרי זה מתבקש
שתתקיים פשיטה חיה על כל אולפני החדשות
של אלפי אזרחים שידרשו לא מוות ולא אלימות
אלא רק ערוץ אחר להידברות ולשלטון
זה מתבקש
שבהפיכה הלא אלימה המתוכננת תיקח חלק הטלביזיה
שהרי היא ההמצאה הגדולה
היא ההשפעה הגדלה
משהו באינסטינקטים הנוראיים שלי
דוחף אותי לידי החלטות נואשות
מלאות כוח וחיפזון
והרי זה לא חייב להיות כך
(אני משתמש ב"והרי" יתר על המידה)
אני גם נהנה מהדחפים שלי
כמו כל אחד אחר
ואני ניזון מהדחיפות הקטנות
שהמאוויים הסמויים שלי דוחפים את עמוד השדרה
כמו בריונים שסוגרים על ילדה קטנה
אני מרגיש חי ביותר בשעה שמשהו מניע אותי לפעול
בצורה מלאת ייאוש ואלימות ואני מאמין
שזה טוב שזה כך, לפחות לעת עתה
בואי נתפשט הערב
אני בחליפת פראק סגולה
ואיפור דרמטי בעיניי ובצווארי
ואת בחצאית אדומה מעוטרת
וכתר גדול ושחור לראשך
נדהר לרחוב הגדול מכולם
בניו יורק
בתוך רכב לבן וארוך
וכשנגיע ליוניון סקוור
נצעק בקול גדול
Into the white
ונחייך חיוך מודלק היטב
הנה בא הרוך הגדול
הליטופים הארוכים כבר מכינים את עצמם
לנגיעות האחרונות בהחלט האחרונות
בבשר החם החי
הנה
הרוך הגדול כבר מתגנדר לכבודי
ומבטיח לי שאחרי הנקבים שאני מנקב בעצמי
מישהו יבוא לעשות שפכטל ולמלא בטיח וגבס
את החורים שפערתי
הנה בא המגע האחד האישי
שישאיר בי טעמים לחיות לפחות לשנה
ולא יהיו עוד מחשבות על רובה לילי
על כדורים בתפזורת
על חבלים מלופפים צהובים
אם את כבר כותבת לי
שירי האייקו
אז לפחות שיהיו מדוייקים
בתיאורים הרגשיים
בזיקוק עילאי
של רגעים נתפשים
במדידה איומה
של זעם וביקורת
בתאווה גדולה
אם כבר החלטת האייקו
אז לפחות למדי
מהטובים ביותר
(זהו כלל בסיסי
בשירה)
נחוץ מינוי מסוג חדש
בכל עיתון וערוץ ותחנה
בכל רובע בעיר
מינויו של משורר רדיקלי זועם
שיפער פצעים עמוקים בתער חלוד
במוסר הכליות של ההתרחשויות
משורר זה חייב לשנוא שקרים
ומניפולציות עד כדי כך
עד שהפעם הראשונה בה ישקר
בתפקידו החדש
תביא אותו לידי התמוטטות רגשית שתביא
לפיטוריו המידיים
מישהו שימריד את ההמון
לאט אבל כמו שצריך
נגד מה שישנו
בכל מקרה
(אנחנו נתקשר אליך) | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.