זה אחד מהימים האלה.
אני כועסת
כמה
שאני
כועסת.
כל כך כועסת
תבינו, זה הרבה יותר מסתם כועסת-
אני לא נושמת.
בחיי, כבר שעה לא נושמת
הנה תלשתי את הכפתור במכנסיים
שלפתי בפיתול מיומן
את החזייה, מהשרוול
ואני חשה את התלתלים על ראשי
מתיישרים מרוב כעס, כמו הנחשים
של מדוזה.
אין לי מושג על מה
ולמה
אך, יש משהו כמעט מענג
בהתבוננות מרוכזת
בדם
שלך
המפעפע בפנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.