שמונה בערב. ירוק.
זינקתי לעבר החלון כדי לצפות במשחק כדוראוזן בין שני חצילים
שיצאו מגדרם כדי לבעוט אחד לשני באוזן בזמן שארנבת ברנבת אוכלת
את אחד מהם אך התריס היה סגור ולא יכולתי לראות כלום.
לא יכולתי להתעלם מהעובדה שבעזרת הינף טיל כתף פשוט אפשר להרים
את התריס ואחותו אך בגלל יום עבודה קצר במפעל לקורנפלקס
רדיואקטיבי ויתרתי על הפעילות הספורטיבית הנדרשת כדי לבצע את
הפעולה.
היה קיץ ולמרות זאת לא היה קר בחוץ. ההפך. היה קר בחוץ. יצאתי
אל הגינה כדי לראות אולי משם תהיה לי זווית צפייה טובה אך
החצילים כבר הלכו הביתה וארנבת ברנבת נפטרה מהתקף אפילפסיה
בעקבות ליקוק יתר של בולים.
לבשתי תחתונים ויצאתי מהבית ואז חזרתי. נמאס לי להיות בפנים כל
היום אז נכנסתי פנימה וירדתי לעליית הגג כדי למיין את אוסף
גרגירי החומוס שלי. גרגיר אחד תקף אותי עם סנוקרת לגבה אבל
השתלטתי עליו על ידי הזרקה ישירה של 6 ליטרים של ציאניד לאונה
הימנית. הוא צרח לעזרה אבל לא היה מי שיציל אותו. יוסי מת.
בעודי ממיין את גרגירי החומוס לפי שם,  הרגשתי טפיחה קלה על
שכמי. הסתובבתי 360 מעלות וראיתי בדיוק את מה שראיתי קודם.
חשבתי לעצמי שאולי עשיתי חישוב מושגה וכדאי להסתובב עוד 520.
פתאום ראיתי אותו. ראש גדול עם שום דבר מתחתיו הסתכל עליי מבעד
לעיניים נוצצות עם אף ענק גבות מחוברות בסיכת בטחון ושתי גומות
חן קטנות. העיניים הנוצצות עם האף הענק פנו אליי ושאלו: "ילד
של מי אתה?!?!?!?!?!"

עניתי.

חטפתי טראומה לפפפנים. מאז אני לא יורד פחות לעליית הגג כדי
למיין גרגירי חומוס לפי שם אלא רק לפי פורמט. (גרגירי
חומוס.EXE וכו...)