הינה שוב פה מתמוטטת הדמעות זולגות על הפנים,
ורועדת ונשברת לא מוצאת כל טעם לחיים,
שוב לבד עולם שלם כלל לא קולט שאין לי כוח.
משתדל להתעלם מהצרות שלי לשכוח  
ואני לא יכולה דמעות זולגות כמו דם סמיך.
כבד היום כבד הלילה ואין כלל מי שיעריך
כי די נמאס להישבר
ואין כוחות להישאר
ומציאות שוב מרוקנת
מנגינה שמתנגנת
ואני ששוב נשברתי,
ואני ששוב נפלתי
ופזמון חוזר ששרתי כשנשבר לי מהכל.
המציאות לא פסטוראלית,
כאב עמוק כה פיסיקאלי
ודמעה לא מוזיקאלית
ואני ששוב נשברתי מבפנים.
איך נפלה דמעה ושבה,
ואני בוכה ולמה?
אין מושג רק הדמעות
חונקות שוברות ממוטטות
ואני שוב כמו לא יודעת,
שוב נוגעת לא נוגעת
מבפנים הכל חלול,
עץ או פאלי ביצה או תעלול
ואני פה שוב לבד  
את הכללים שוב לא אלמד
כי הבדידות מכה כמעט
הזמן עובר כ"כ לאט
אני לבד!!!!!
אני יושבת מול מחשב כותבת מחשבות רצות,
הדמעות מהעיניים כבר כמעט ולא יוצאות
והכתיבה כ"כ שוטפת יש כ"כ הרבה לאמר,
הכאב בתוך הלב שלי מתעצם כים אכזר
ואני שותקת ואומרת מילותיי אל מול דף ריק,
מעצימה את השתיקה כאב עמוק ליבי שוחק
כי שוב לבד אני ושקט הס,
מכל הדיכאון נמאס
ודי לי כבר מספיק חאלס
אין תרופה ללב ששנים הוא גסס.
הדמעות כבר שתקו ואני בדממה,
מרגישה חלשה כמו אחרי מלחמה
ואני כבר מותשת אין כוח לאמר
שנשבר ועבר
וכבר
די..................................................................................

כלו כל מילותיי.