תימתום רופו / עשתונות הנהר |
אודם ניבט ונסתר,
השמלה מחייכת לרוח,
מחייכת אל שפת הנהר
טיפות זולגות מענפי הסהר,
נלווים אליו קורי עכביש,
אל שמיים פעורי עיניים,
אל טינופת פעורת פה
בלהות הגעש עולה אל שפתה,
בקרבת הנהר השוצף,
ולרגע לא אפסיק,
ולרגע לא אחדל,
ושנאה וחרפה וקנאה וחמלה...
יתמזגו אל פנים האדמה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|