בעודי יושבת מולך עירומה
כל שרואות עיניי הוא שלט אין כניסה.
באתר הבנייה שהוא הבפנוכו שלך
שוכן לו הר חול מפורר,רגשות מעורבלים בבטון.
בין פיגומים של פחד ,ללבנים אדומות וטבולות בכאב
אתה מביט בי שעות ודקות שעובדות כפועלות חרוצות.
אני מחדירה אותך,טובלת עצמי במלט רגשי
ואתה,אתה עדיין מביט בי נושם ונושף- אל תיכנסי.

בעודי שוכבת מולך מכוסה
במלט,בטון ואבק של זיכרון,
כל שרואות עיניי הוא שלט אין כניסה,ממנו ניבטת ההיא שהלכה.

אתה מביט בי דקות שעובדות כפועלות חרוצות
ונכנע. אנסה להיות לך הקורה.