אהובי, קווים אדומים עמוקים חוצים את גופך
מחרצים סימנים,סימנים ,עקבותיי אשאיר בחול.
יקירי שעונים,שעונים,טוחנים מסמנים
שביל טיול לאורך הערבות.
מחמדי, קרחות בראשך מתחמות
נקודות ציון סופיות.

את עורך אקרע בציפורניי האהבה,
את בשרך אנשך עד המסה,
בין ידיי שערותייך לא בטוחות הן
ושפתיי, הן אוחזות בנשיקה,נשיכה
את שפתייך מלאות,אדומות, מורעלות.
אהובי, הלא רואה אתה? נחש ארסי הפכתני
ולאחר כל עזיבה התרוקנתי כלאחר נכישה.

אתמול בלילה נשכתי אותך,הכשתי אותך,
הרעלתי אותך בחזרה,ברסיסים שהשארת בתוכי ממזמן.