נניח ואתה יושב לחרבן במקום העבודה שלך.
רק נניח, כי בכל זאת אתה משתדל להימנע מכך. אתה מעדיף את צרכיך
הכבדים לעשות בביתך. למה? כי אתה פוחד שיריחו או ישמעו. אבל לא
רק, כי אתה גם תהיה לא מרוצה אם מישהו (קולגה, לקוח או חס
וחלילה הבוס) ישים לב לכך שנעדרת לזמן רב לבית הכיסא. אם כך,
נשאל שוב 'למה?' ובכן, תהיה הסיבה אשר תהיה, אתה מעדיף את
צרכיך הכבדים לעשות בביתך ולא במקום עבודתך. בדרך כלל תנסה
לתמרן את שעת החירבון שלך לשעות הערב, אחרי העבודה, או בשעות
הבוקר המוקדמות, לפני העבודה, ואם תתמיד בשעת חירבון קבועה,
תבכך לדעת כי כמעט ולא תצטרך להגיע למצב בו אתה יושב לחרבן
במקום העבודה שלך. אבל נניח ונוצר מצב בו אתה עצמך, למרות שאתה
משתדל להימנע מכך וגם כן מיישם את עצתי לחרבן בשעה קבועה שלא
בשעות העבודה, יושב לחרבן במקום העבודה שלך, כי בכל כלל ישנו
יוצא-מן-הכלל. ומצב כזה יכול להתחולל עקב לא מעט סיבות; יכול
להיות שאכלת היום ארוחת בוקר, למרות שבד"כ אינך אוכל אחת, או
שפשוט ארוחת הבוקר שלך הייתה גדולה מהרגיל. יכול להיות שארוחת
הערב שלך הייתה גדולה מהרגיל, וזה כמובן בתנאי ששעת החירבון
שלך היא בערב, אחרי העבודה, אך לפני ארוחת הערב. או, במקרה
ששעת החירבון שלך בבוקר, יכול להיות שפשוט התעוררת עשר דקות
מאוחר מידי, ולא הספקת להגיע לבית הכיסא. יכולה גם כמובן להיות
האפשרות בה אינך חש בטוב ואתה מצטרך להגיע לבית הכיסא עקב
בעיות קיבה. (במצב כזה רצוי לחשוב מה אכלת היום או אתמול שגרם
לכך ולא לחזור על הטעות שנית. במידה והחירבון לא הקל על המצב
רצוי לנסות חירבון נוסף, אם גם הוא לא עוזר כדאי להיוועץ
ברופא.) וישנן עוד הרבה סיבות אפשריות אך כאן לא חשובה הסיבה,
אלא העובדה שאתה מוצא את עצמך מחרבן במקום העבודה שלך כי בכל
כלל ישנו יוצא-מן-הכלל. ובכן, אז אתה כבר בבית הכיסא, בעיצומו
של חירבון במקום העבודה שלך.
על תהליך החירבון אין הרבה מה לומר. אתה יודע איך זה. כנראה
שמחשבותיך ינועו בין שיגרת היום-יום של עבודתך לבין החשש שמא
מישהו יעלה על כך שאתה מחרבן במקום העבודה שלך. גם על ניגוב
האחוריים אין מה לומר, פרט לכלל החשוב הבא: כשאתה נכנס לחרבן
(בין אם המקום הוא מקום עבודתך או ביתך), בדוק מראש את מצב
נייר הטואלט. ובכן, אז הקשבת לעצתי, ובדקת את מצב נייר הטואלט.
היה, התיישבת. לא היה, חיפשת את המנקה/ה. מצאת את המנקה/ה,
ביקשת ממנו/ה נייר טואלט, וכאן, אם תרשה לי, נניח כי קיבלת.
למרות שיכולה להיות גם האפשרות שאין למנקה/ה כרגע נייר טואלט.
אתה יושב לחרבן במקום העבודה שלך, מחשבותיך נעות בין שיגרת
היום-יום של עבודתך לבין החשש שמא מישהו יקלוט את העובדה שאתה,
אתה הידוע בתור אחד שלעולם לא מחרבן בעבודה, ואפילו כאחד
ממיישמי שיטת החירבון בשעה הקבועה, יושב בבית הכיסא במקום
העבודה שלך, ומחרבן. גם זמן ניגוב האחוריים עובר בהצלחה. לא
מעט בגלל הכלל הנ"ל. אך הפעם, פעולת הורדת המים, ע"י לחיצה על
כפתור שנמצא על הניאגרה, (לעתים ידית, לעתים רחוקות יותר ידית
המחוברת לחוט שמחובר לניאגרה שנמצאת סמוך לתקרת החדר) פעולה
מאוד פשוטה, שלא דורשת כלל מחשבה, (וכאן כבר אינך חושש שמא
מישהו ישמע את פעולת המים אלה הנכנסים ואלה היוצאים. מדוע?)
משתבשת. הניאגרה משמיעה מאין גרגור קל ואז המים נשפכים לאסלה
בזרם כזה שהיה קשה להשיט בעזרתו סירות נייר. כלומר, הזרם ממש
לא הולך להעביר את צרכיך פנימה, לתוך האסלה ומשם לצינור שמוביל
לצינור הראשי והלאה. אתה מנסה לחכות שהניאגרה תתמלא מחדש
ולנסות שוב. אתה מנסה. דבר לא השתנה. לפתע אתה מבחין בכפתור
נוסף על הניאגרה, (לעתים ידית, אך לעולם לא תראה עוד ידית
המחוברת לעוד חוט המחובר לניאגרה שנמצאת סמוך לתקרת החדר)
כפתור המיועד לחצי שטיפה, כלומר, לשימוש בחצי מכמות המים
שנמצאים במיכל הניאגרה. אומנם, כפתור כזה נועד לחיסכון במים
כאשר צרכיך הינם לא יותר מכמות שתן ממוצעת, אך במצבך אתה מוכן
לנסות הכל.
שוב אתה מוצא את עצמך מחכה עד שמיכל הניאגרה יתמלא, למרות
שהפעם אתה הולך להשתמש רק במחציתו. מיכל הניאגרה מתמלא (ע"פ
המילוי הקודם שהיית נוכח לכולו) במשך קצת יותר משתי דקות,
שבמצב שלך, כאשר אתה יודע שכל דקה נוספת עשויה להסגיר את
העובדה שאתה נמצא בנוחיות, נראות כמו ארבע דקות לפחות, כך
שהמילוי הכפול שהיינו עדים לו זה עתה (שערך ארבע וחצי דקות
לערך) נראות לך, או יותר נכון מרגישות, כשמונה עד תשע דקות
אולי, שזו כבר היעדרות ממושכת למדי ממקומך הקבוע בעבודתך. ישנה
גם האפשרות, במידה ולחץ המים יזרום כראוי, שתלחץ שוב על כפתור
חצי השטיפה מיד בתום חצי השטיפה הראשונה וכך תקבל שטיפה מלאה.
כן. התוכנית הזו נשמעת לך התוכנית הטובה ביותר עד כה, וכעת
מיכל המים בדיוק התמלא עד תום. עדיין נשמע עוד מעט רעש מאזור
צנרת הניאגרה, אתה מחכה עוד רגע, אתה מתכונן ואז לוחץ על
הכפתור המיועד לחצי שטיפה. לצערך, לחץ המים לא גבר, ואף נדמה
לך שאולי אפילו פחת. בזמן שחצי המיכל מתרוקן אתה נזכר כי ישנה
שיטה להורדת עצמים באסלה הפועלת במקרים מסוימים כשהעצם הוא
בעייתי להורדה והיא, לכסותו בנייר טואלט. מייד אתה תופס את
גליל נייר הטואלט ומכניס פיסות גדולות ממנו לאסלה, כאן כבר
נגמרת חצי השטיפה ואתה לוחץ על הכפתור של השטיפה המלאה.
להפתעתך הלחץ מעט גובר (צדקת קודם שחשבת שהלחץ פוחת בחצי
השטיפה) אך עדיין לא תורם לכלום מלבד להרטבת נייר הטואלט
ולחשיפה נוספת של צואתך במלא הדרתה. עכשיו כנראה שתחשוב שחבל
שלא חיכית שהמיכל שוב יתמלא, כי השתמשת רק בחצי ממנו ויכול
להיות, למרות שאתה כבר לא ממש מאמין, אבל לא ניסית, שמיכל מלא,
בזרם החזק יותר, זה שקשה להשיט בעזרתו סירות נייר, היה מצליח
בעזרתו של נייר הטואלט להוריד את צרכיך הכבדים אל הביוב. למרות
שכאמור, כבר ממש קשה לך להאמין, אתה מנסה לתת לזה צ'אנס ואתה
מחכה שוב שמיכל הניאגרה יתמלא שוב. אמנם הפעם רק מחציתו אבל
עדיין הזמן נראה כלא זז, כי נוסף לכל האי-נעימות והתחושה שכל
דקה נוספת כאילו צועקת במקום עבודתך את העובדה שאתה, (אתה שחס
וחלילה ימצא עצמו מחרבן בבית השימוש הציבורי של מקום העבודה
שלו), נמצא כרגע על המושב של בית הכיסא ומחרבן! ובכן, נוסף לכל
אי-הנעימות הזו, נוספה עכשיו גם תחושת עצבנות גרידא, שאף היא
אינה מועילה בכל דרך למצב הלא נעים שאתה נמצא בו בין כה וכה.
מרב המתנה וחוסר אמונה, ועכשיו גם עצבים, אינך יכול לחכות את
משך הדקה כולה הנדרשת לצורך מילוי הניאגרה עד תם ולכן, למרות
שרעש המים הממלאים אותה עדיין נשמע, בכל זאת אתה לוחץ על כפתור
השטיפה. זרם המים לא מבשר טובות. לפתע אתה מבין ששוב לחצת על
הכפתור שמבצע חצי שטיפה בלבד, מיד אתה מזיז את אצבעותיך לעבר
הכפתור השני ולוחץ גם עליו, כרגע אתה לוחץ על שני הכפתורים יחד
בעצבנות לסירוגין, לוחץ ומרפה, לוחץ ומרפה במהירות, לא מתוך
איזושהי ידיעה שלחץ המים עלול לגבור כך, אלא בגלל שאתה פשוט
עושה זאת. אינך מוכן לתת לאף טיפת מים להישאר במיכל הניאגרה
הזה, למרות שללא כל ספק הם מועילים מחוצה לו לא יותר מאשר שהם
הואילו בתוכו.


לסיפור עדיין אין סוף, אשמח אם תזרקו כמה רעיונות ואולי אבשל
מהם משהו.