|
ענף ישן של עץ זקן
רדוף רוחות דפק
על חלוני בלילה בקצב
של פעימות מסחרר,
אך אינני מפחדת עוד.
חליל שמנגן לי צלילים מבחילים
מנסה לשמוע בטהובן בלי לראות
לאן הוא פונה.
רוח שורקת לחשה לי בצחוק
כי נערה הנני ושונה,
על כי עברתי כ"כ הרבה.
אזי צעדיי הנגררים הולכים
ומאטים את הקצב המתנגן
בשביל כוחות השאול אשר
מכניסים אותי לטריפ של עצבות.
קצב שגורר אותי לבחילה משתחררת.
קירות לבנים שסוגרים עליי
לא נותנים לי לראות משהו מעבר
לטירוף שרודף אותי בחלומותיי השנואים.
רעד של סגר עובר בגופי
מרטיט את פעימות ליבי
אשר רק משתגע אחר אהבה טהורה של יחד.
פגיעה של עבר חיה בזיכרון הגוסס.
הזמן והכאב הינם אדוניי,
מכשירים אותי לטירוף שרק
מתחשק לו להתחזות לענף זקן של עץ ישן
רדוף רוחות, דופק הוא על חלוני פעמיים ברגע
בשביל לגרום לי לבכות על כי אני בודדה כ"כ. |
|
|
אשה נאה ניגשת
לדלפק במסעדה
ומסמנת לאיש
שעומד מאחוריו
לגשת.
היא מקרבת אליו
את פניה, ומלטפת
את פניו
המאדימות. "אתה
המנהל?", היא
לוחשת לו. "כן",
הוא עונה בעוד
היא מעבירה את
אצבעותיה על
לחיו ועל שפתיו,
דוחפת לו שתיים
לפה ונותנת לו
למצוץ אותן. "רק
רציתי להגיד
שבשירותים של
הנשים אין לא
סבון ולא נייר
טואלט". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.