למחרת החלו כבר האימונים והצוות נכנס לשגרה שתהיה נחלתו לכל
שלושת החודשים הבאים - שעתיים אימונים, שש שעות לימודים, עוד
ארבע שעות אימונים ובערב שעתיים גיבוש. מבלי לשים לב כבר עברו
עשרת הימים הראשונים והגיע היום החופש הראשון.
בשישי בערב כמעט כל החבורה יצאו לפאב, חוץ מדני שנשאר עם
אשתו, ונייט וקריסטין שנשארו עם הילדים. הפאב היה לצדי החוף
ושם הצטרפו אליהם ריצ'רד, החבר של בל, וקייטי, החברה של דילן.
קימברלי הייתה מעוצבנת בגלל שסוף סוף יש לה זמן פנוי ובעלה לא
טס להיות איתה בגלל תיק גדול שהוא עובד עליו. ריי, תוך עשר
דקות, תפס לעצמו בחורה ויצא איתה מהפאב ובת' ניסתה נואשות
להסתיר את התסכול שלה, וג'וש ניסה במשך כל הבילוי לגרום לסם
להיות קלילה יותר באופן כללי ואליו בפרט. הוא התייאש מלריב עם
עצמו בנוגע אליה והחליט להתמודד עם רצונותיו והוא החליט שהוא
רוצה להכיר את הבחורה הזו, באמת להתקרב אליה, רק שהיא נמנעה
מכל סוג של תקשורת כמו אש.
"סם, בואי לרקוד איתי."
"ג'וש, אני לא רוקדת. אני לא יודעת איך."
"סם, אני כבר רקדתי איתו ואל תדברי שטויות, לכי לרקוד איתו.
לא צריך לדעת איך, הוא כבר יודע את כל התנועות."
בת' אמרה לסם בקריצה וקימברלי מיד הוסיפה עקיצה משלה.
"רק תוודאי שהוא עושה את התנועות הנכונות."
"מצחיק מאוד שתיכן", סם אמרה לכיוונם וזרקה בהן מבט רצחני.
"נו... מה גזר הדין? את באה לרקוד?"
"כן, בוא."
ג'וש, למרות שידע שהוא עומד לעשות טעות ויכול להיות שהוא
ירחיק את סם ממנו, לא יכל להימנע מלדבר איתה.
"למה את נמנעת ממני?"
"ג'וש, אני לא. אתה סתם מגזים."
"לא, אני לא, עם כולם את בערך בסבבה ואיתי אפילו זה לא, כאילו
יש לך מגן."
"אל תפנטז. סתם, ג'וש, אני לא אוהבת שיחות כאלה."
"סליחה, בואי רק נרקוד."
סם וג'וש המשיכו לרקוד וג'וש באמת הוקיר את הריקוד הזה אך
בלבו אמר "את מסתירה משהו ואני אגלה מה".
לאחר שבועיים ג'ני ופול ביצעו ישיבת שליש.
"בסדר, ג'ני. אני חושב שאנחנו מתקדמים מצוין. הצוות מגובש
ומכיר את חבריו. הם עובדים בצורה מאוד טובה ביחד."
"נכון, התקדמות יפה, אבל אנחנו יכולים להתקדם יותר."
"את מדברת על סם."
"כן. כשגיבשנו את הצוות הזה ידענו שיהיו שתי בעיות - דני וסם.
ועם דני ודעותיו לגבי נשים הצלחנו להתקדם ועם סם לא זזנו."
"את צודקת. אני אטוס בסופ"ש הזה ובתקווה שהנשק הסודי שלי יבוא
איתי."
"ומה הנשק הסודי שלך אמור להיות?"
"ג'ק מרשל, אלוף ומפקד טייסת לשעבר והמדריך הכי טוב שטופ גאן
אי פעם ראה."
"והכי חשוב, האבא המאמץ של סם. אתה חושב שהוא יבוא?"
"בעבר הוא לא הסכים. אני מקווה שהפעם דעתו תשתנה."
פול עמד בפיגמוט צפון דקוטה, מול שדה תעופה שהיה קטן בגודלו,
אך הורגש בנוכחותו. פול ידע שהגיע למקום הנכון. זהו שדה
התעופה של אלוף ג'ק מרשל. בכל שירותו הצבאי לא היה אדם שפול
העריך והעריץ יותר מאשר את ג'ק. ג'ק היה לאגדה, האדם שהגיע
לדרגת אלוף בגיל 42 ופרש לאחר שלוש שנים בלבד בשביל לעבור
לחור כמו זה ולשפץ שדה תעופה ישן. פול הסתכל וחשב "לאן נפלו
גיבורים", אך לאחר בחינת הפרטים פול הבין שאולי פה אפשרי
למצוא את השקט שחיים צבאיים לוקחים ממך. פול הכיר את ג'ק
היטב. ג'ק שירת עם אביו והכיר את פול מאז היותו ילד קטן,
ובעוד פול נזכר בילדותו הדלת נפתחה ואיב עמדה בפתח. כשפול ראה
אותה פניו אורו. היא הייתה אישה יפה ומרשימה שלא נראתה בת 60
כמעט ולא היו לה קמטים. הייתה לה גזרה קטנה, עדינה ורזה ושערה
עדיין היה אדמוני ומרהיב למרות השערות הלבנות והאפורות
שהשתחלו לרעמתו.
"פול, מה אתה עושה כאן צעירצ'יק? אתה אף פעם לא בא לכאן,
אנחנו תמיד מבקרים אותך בבית אביך. לרוב הייתי דואגת לסם אך
מהחיוך שעל פניך אני יודעת שזה לא חדשות רעות."
"לא, מה פתאום? סתם חשבתי שהגיע תורי לראות מה עשיתם כאן,
לא?"
"אה אה, אני מכירה את הבת שלי, פול. אתה כבר מתייאש ממנה
וצריך את עצתו של ג'ק."
"תמיד ידעת לקרוא אותי כמו ספר, איב. זה מדהים, אני חייב לומר
לך שאת היחידה שמצליחה בזה."
"בלי חנופה, בוא תיכנס, תאכל משהו עד שג'ק יחזור."
כשג'ק נכנס פול ראה את מה שתמיד העריץ באדם וזו העובדה שכאשר
הוא בחדר אתה מרגיש שאתה חולק מרחב עם גדולה. ג'ק היה כבר בן
65, אזרח מהשורה כבר 20 שנה ועדיין נראה הכי סמכותי ואציל,
כמו מפקד תמידי. הוא היה גבוה, רזה ושרירי, שערו היה אפור
ומלא, דבר שרק הוסיף לסמכות שלו ואפילו בג'ינס וטי-שירט לבנה
נראה כמו טייס.
"זה מה שאני מנסה ללמד את החיילים שלי, להעביר מסר שייראו גם
על הקרקע איזה טייסים טובים הם."
"מה שלומך בן, הכול טוב?"
"הכול בסדר. בעבודה יכול להיות טיפה יותר טוב."
"איך הולך שם באמת?"
"לי הולך בסדר, לך אני חושב יכול ללכת הרבה יותר טוב."
"פול, כבר דיברנו על הנושא הזה שהתחלת להדריך, אני לא חוזר
לצבא ללמד."
"אבל... מאז הנסיבות השתנו."
"כי אתה מלמד את סם."
"גם, וגם כי זה לראשונה הכשרת צוות - הפיכת טיסיים לקבוצה,
לכוח בלתי מנוצח בשמיים. זה היה הרעיון שלך. תמיד נאמת להקמת
צוות שכזה והנה, כשמקימים ומוציאים את הממון אני לא מצליח
למצוא מדריך שילמד אותם את המהות של השמיים. אתה היחידי
שמצליח בזה וזה הדבר היחידי שחסר להם ויכול להיות הדבר שמפריד
בינם מכל השאר."
"אם אתה אומר שיש להם את המהות אתה צודק, עובדה - בחרת בסם,
ולה בהחלט יש את זה."
"זה אולי נכון ואני בטוח שיש בכולם את זה, אבל אני צריך אותך
להוציא מהם את זה. אני לא יכול ללמד את מה שאני לא מצליח
לתפוס. ואם כבר הזכרת את סם, היא היחידה שאצלה אף אחד לא
מצליח לראות את זה ולא רק את זה - כל מהות שלה בכל דרך. אצלה
מקבלים רק קרח וקור, היא יותר נעולה מהפנטגון."
פול ראה שהוא מצליח להגיע אל ג'ק והמשיך בדבריו.
"אתה יודע שאם סם לא תוציא את מה שאוכל אותה עכשיו ותתגבר על
זה היא לא תצליח להתגבר על זה לעולם. אם היא לא תלמד לסמוך
ולשתף את הצוות שלה על הקרקע, איך היא תוכל לסמוך עליהם בחייה
בשמיים? אני צריך אותך, ג'ק. אני צריך שתלמד אותי גם באותה
מידה שתלמד אותם, כי אני אהיה שם איתם ביחד. תמיד אמרת שיש לי
הפוטנציאל לזה אבל אף פעם לא זכיתי למדריך כמוך שיוציא ממני
את המהות הזו. אל תחזור לצבא, אפילו לא מילואים. היום שוכרים
גם אזרחים כמדריכי טיס. תבוא כאזרח ונשלם לך משכורת. אני רוצה
ללמד את הצוות הזה להיות טייסים אמיתיים ולא אוכל לעשות זאת
בלעדיך."
ג'ק ישב המום מפול. הוא ידע שפול מכיר אותו היטב אך לא ניחש
שפול יפעיל את מילותיו על כל החולשות שלו. הוא היה איש צבא
בנפשו וידע שזו התמכרות. בגיל 45 כשפרש היו כמה סיבות שעדיין
קיימות - הלב שלו התחיל להראות סימני חולשה, איב נהייתה חולה
מכל הטיפולים ההורמונאליים שעברה במהלך השנים בשביל להרות
והחלה להיכנס לדיכאון עם כל כישלון. כאשר עבר אירוע לב וקיבל
אזהרה רצינית מהרופא, הם החליטו להפסיק לנסות ולהפסיק להילחץ.
הוא הבטיח לה שקט ושלווה עד סוף ימיהם. בכל 20 השנים האחרונות
לעולם לא התחרט על ההחלטה הזו ומעולם לא רצה לחזור, אך הפעם
הוא מרגיש חייב והוא רוצה - הצוות הזה היה חלום שלו, צוות
הזהב של הצי, ועכשיו יש לו אפשרות להשתתף בהקמתו; זה יהיה שיא
הקריירה שלו.
"ג'ק, אתה חייב לעשות את זה. כשפרשת לא הגעת לשיאך ועכשיו אתה
חייב לחזור ולעשות את זה, בשבילך ובשביל סם, כי בלעדיך ובלי
זה גם היא לעולם לא תגיע לשיאה."
זו הייתה איב. מרגע שנישאו היא מעולם לא יצאה בשיחות על צבא.
היא גם מעולם לא התערבה, חוץ מהיום. האישור של איב הספיק; זה
כל מה שג'ק היה צריך.
"לא יפריע לך שאעדר חודשיים?"
"אני אשתו של חייל, תמיד הייתי ותמיד אהיה. חודשיים זה כלום,
בצי היו תקופות של חצי שנה ואף שנה שלמה שלא היית ושרדתי. אני
אשרוד גם עכשיו, לך."
פול פנה לאיב ונישק אותה על לחייה, חיבק אותה בחוזקה ולחש לה:
"תודה, איב. כל המילים בעולם לא היו מספיקות אם את לא היית
אומרת לו - לך."
"אני ידעתי למה באת פול ואתה צודק לגבי סם במאה אחוז, אז באמת
שאין מה להודות לי. רק תשמור לי על הילדה."