זה היה יומה הראשון בטופ גאן, סמנתה מרשל עמדה מחוץ לשער
והסתכלה על המקום בהשתאות. בראשה היא חשבה שלא ייתכן שהיא
כאן, שאכן כל מה שהיא אי פעם חלמה ורצתה עומד להיות שלה, וכל
מה שעליה לעשות זה לגשת ולקחת את זה - עליה רק לעבור את השער
שלפניה. סתם עוד דלת ברזל שמסתובבת ולצידה שומר זה כל מה
שמפריד בינה לבין גורלה, מחשבותיה נקטעו ע"י השומר לובש
המדים.
"אפשר לעזור לך סרן?"
"כן טוראי. שמי סרן סמנתה מרשל ואני צריכה להתייצב פה היום",
אמרה סם בזמן שהגישה לו את התעודה והצו שלה.
מי שמסתכל עליה מהצד לא היה מנחש שזה חלום חייה או שיש בה
איזושהי התרגשות להיות שם, היא התנהגה כמו שהיא תמיד, מקצועית
ומכובדת, מבלי להראות את רגשותיה האמיתיים.
"מכאן סרן מרשל, תיכנסי בשער ותלכי לבניין שלוש, תעלי בו
לקומה שנייה כיתה חמש, שם תהיה ההדרכה של צוות רובין.
בהצלחה."
"תודה טוראי, יום טוב."
היא הלכה בצורה מכובדת ובקצב קבוע כמו שכל חייל בצי לומד
ביומו הראשון בטירונות, היא הגיעה לכיתה וראתה מולה חמישה
שולחנות שבכל אחד מהם שני מקומות ומולם שולחן בודד עם שני
כיסאות. היא מצאה במהירות את שמה בשולחן צוות אחד ולידו בת'
כבר ישבה.
היא ידעה שבת' כבר תהיה כאן, הן הכירו בטירונות לפני שבע שנים
ומאז לא נפרדו, לא במהלך לימודי התואר שלהן של הנדסה
ואווירודינמיקה, לא במהלך קורס הטיס שלהן ואף את שירותן
העבירו באותה ספינת צי ועכשיו הן בשיא של קריירת הטיס שלהן.
הם טסו ביחד מההתחלה, סם הטיסה ובת' ניווטה; זו הייתה החברות
הכי חזקה שאדם יכול להגיע אליה, כל אחת מהן סמכה על השנייה
בחייה יום יום דקה דקה.
"הנה את, סוף סוף הגעת. ראית שאת כמעט האחרונה. עכשיו חסר רק
הטייס של צוות חמש."
בת' ישר ירתה לכיוונה.
"תירגעי אימא. יש לנו עוד חמש עשרה דקות."
סם תמיד הרגיעה אותה, בת' הייתה קצת לחוצה ואהבה להקדים. היא
תמיד הגיעה חצי שעה לפני התדריך ובדיקת הציוד, כדי לבדוק את
המטוס בעצמה ולהתכונן לתדריך בכל דרך אפשרית. מאז תחילת דרכם
תמיד הכריחה את סם להגיע רבע שעה לפני הזמן בכדי שתוכל לעבור
איתה על דברים חשובים לפני כולם. סם תמיד קראה לה אשת צבא
אמיתית, ובמחשבה שנייה, מה עוד אפשר לצפות? אביה היה טייס
שנהרג במלחמת המפרץ לפני חמש עשרה שנה ואז אמה העבירה אותם
לניו ג'רזי, אך זה לא עזר - גם בת' וגם אחיה הגדול הלכו לצי
ולטיס. אחיה היה טייס בצוות שנלחם בעיראק, והוא נהרג לפני
שלוש שנים. ביום שבו זה נודע לבת', חלק קטן ממנה מת מעצב ועוד
חלק מעצבים, כי היא עדיין הייתה בלימודים ולא יכלה ללכת
להילחם כמו כריס. גם בת' וגם כריס היו אנשי צבא אמיתיים הרבה
לפני שהצבא לימד אותם משהו.
"אוקיי אז ככה, את מוכנה?"
סם הנהנה בחיוך בעוד בת' החלה את התדריך הפרטי שלה.
"את הרי יודעת כבר שלא באנו להדרכת טופ גאן רגילה של שלושים
אנשים בכיתה ואז הצבות, אלא מתוגברת. הצוות שלנו כבר נבחר.
נהיה צוות של חמישה מטוסים ומהיום בעצם יכינו אותנו לקראת
משימות מיוחדות. זהו צוות שווה, חמש בנות וחמישה בנים, ומה
שהכי טוב בצוות זה שאחד הצוותים זה נייט וכריסטין, שאותם
אנחנו מכירות ומסתדרות איתן. גם על צוות שלוש שמעתי רק דברים
טובים, זה הם שם, גוסט ודון. לפי הניתוח שלי אנחנו נסתדר פה
די טוב".
בת' מאוד שמחה כשגילתה שנייט יהיה איתן. היא הכירה אותו עוד
מהשכונה. הוא היה החבר הכי טוב של אחיה, אך כשאחיה התגייס הוא
ברח להתחתן עם כריסטין והיא פחדה בזמנו שזה ימנע ממנו להתקדם.
עכשיו היא מאוד נרגעה מהעובדה שהוא הגיע עד לכאן והוא יהיה
איתה, פרצופים מוכרים זה תמיד מרגיע. בעוד סם הרהרה בדבריה של
בת' ובשאלה האם הן באמת יסתדרו כאן, הדלת נפתחה בחופזה ובחור
נכנס ומצא במהירות את מושבו. היא ראתה שהכינוי שלו זה "וינד"
ובינה לבין עצמה חייכה "אני מבינה למה זה הכינוי שלו". שוב
הדלת נפתחה ולכיתה נכנסו אלוף משנה פול סטון וסגנית אלוף ג'ני
ספול. הם התיישבו בשולחן בקדמת הכיתה ואלוף משנה פול סטון החל
בנאומו.
"שלום וברוכים הבאים לטופ גאן, בסיס ההדרכה שנועד לטייסים
מצטיינים. הגעתם לכאן מכיוון שאתם הטובים ביותר שיש לצי להציע
ולכיתה הזו הגעתם כי נבחרתם כחיילים המצטיינים ביותר שיש לחיל
להציע. ביחד אתם תאומנו להרכיב את צוות הטיס הקרבי הטוב ביותר
לכל משימה נחוצה. עכשיו, כשאני אומר מצטיינים זה לא כי אתם
טסים הכי מהר או הכי טוב, זה כי רמת הידיעה שלכם והתרומה
הכללית שלכם לטיס היא הכי גבוהה. כל אדם בצוות הזה נבחר
בקפידה רבה, יש הרבה טייסים בבסיס. פה זה גם שילוב של ידיעת
חיים, מדע ואדם, גורמים שנורא חשובים וקריטיים בקרב או
במשימה. אף יותר מהידע שלכם יש בכם את מה שהופך טייס לטייס,
אתם זה המטוס, בשבילכם מטוס הוא לא רק מכשיר, הוא נהפך לחלק
מכם וזה מה שהחניכה פה תעשה - היא תלמד אתכם איך להצמיח
כנפיים. אתם תהפכו למטוסים ואתם תחיו את השמיים. מיום זה
ואילך אתם צוות, ואני והנווטת שלי, סגנית אלוף ג'ני ספול,
נהיה המפקדים שלכם. כעת אעביר אליה את זכות הדיבור."
סם נדהמה מהדברים שלו. היא הרגישה שלראשונה מישהו מדבר בשפתה.
היא תמיד הייתה המטוס, אך היא אף לא למדה איך להיות היא עצמה.
פול היה נורא מרשים - לא היו לו תווים נאים במיוחד, אך ההבעה
שלו הייתה עמוקה ומרשימה, שערו היה קצוץ וכהה וגובהו החזיק את
המדים בכבוד.
"אוקיי, כמו שפול אמר אני ג'ני וברגע זה תם עידן השמות
הפרטיים. אני אקריא פעם אחת בלבד את שמותיכם הפרטיים ואת
כינויי הטיס שלכם. תעברו שם שם ותשננו את הכינוי, מעתה זהו
תכלית מהותכם, לפחות בבסיס. אליי ואל פול תפנו גם בכינוי,
אנחנו לא מאמינים שבצוות כזה מצומצם יש צורך ברשמיות של דרגה
או כינוי פיקודי, אך זהו חוק שלא נאכוף אם נוח לכם לפנות
אלינו בתור "המפקד" או הדרגה; נבין מכיוון שאחרי הכול אנחנו
המפקדים שלכם. אנחנו מאמינים גדולים בגיבוש ולדעתנו זה הסוד
האמיתי להצלחתו של כל צוות מבצעי וצוות רובין לא יהיה יוצא
דופן. אם נראה מישהו שפוגע בגיבוש הקבוצתי הוא יוחלף לאלתר.
עכשיו לאחר ההקדמה בואו נעשה הכרה רשמית:
"צוות 0 מורכב מהטייס פול סטון, כינוי "הוד" (מכסה), ומהנווטת
ג'ני ספול, כינוי "הופ" (תקווה). צוות 1 מורכב מהטייסת סמנתה
מרשל, כינוי "אייס" (קרח), ומהנווטת אליזבת' ריילי, כינוי
"הייס" (אלופה). צוות 2 מורכב מהטייסת קריסטין סיילר, כינוי
"קריסטל", ומהנווט נייט סיילר כינוי "אנרג'י" (אנרגיה). צוות
3 מורכב מהטייסת בל מקגרו, כינוי "גוסט" (רוח רפאים), ומהנווט
ריי סיירוס, כינוי "דון חואן". צוות 4 מורכב מהטייסת קימברלי
מייפלד, כינוי "ליידי", ומהנווט דילן מסרן, כינוי "לורד".
צוות 5 מורכב מהטייס ג'וש ג'ונס, כינוי "וינד" (רוח), ומהנווט
דני גייג', כינוי "לוקו" (משוגע).
"ועכשיו, לאחר ההיכרות הרשמית, קצת נהלים. אתם תשהו ביחד
בשלושת החודשים הקרובים, כשבכל בוקר תתייצבו ללימודים ובכל
ערב אימונים או גיבוש. משישי בערב ועד ראשון בבוקר זה הזמן
החופשי שלכם - תוכלו לצאת ולעשות כרצונכם. ימי ראשון יוקדשו
לבדיקה רפואית הכוללת בדיקות דם ושתן. ומבחינת אימונים
חופשיים - כל אחד מכם יוכל להתאמן ברחבי הבסיס כרצונו. יום
החופש הבא שלכם לא יהיה שבת הקרובה אלא זו שאחריה. זהו,
מבחינתי, למישהו יש שאלות?"
לסם לא היו שאלות רק תהיות מה הגיבוש כולל. היא ידעה שהתיק
שלה חשוף למפקדיה מכיוון שהיא ויתרה על סודיות בכדי להיכנס
לתוכנית הזו, אך כעת היא פחדה שחלק מהגיבוש זה לדבר על העבר
ולזה היא לא הייתה מוכנה. אפילו לבת', האדם הכי קרוב אליה
והיחידה שהיא אי פעם נתנה לה להתקרב אליה, היא רק גילתה שהיא
אומצה בגיל תשע, אך אף פעם לא דיברה או סיפרה על הנסיבות
שהובילו לאימוץ שלה. בניגוד אליה לבת' כבר הייתה רשימת שאלות.
"המפקדת?"
"כן, הייס?"
"האם האימונים יהיו לכל הצוות בכללי או כל צוות אישי?"
"בחודש הראשון תעבדו כצוות כללי מכיוון שחשוב לנו הגיבוש שלכם
ושתחוו הכול ביחד. בחודש השני יעשו רוטציות בצוותים אישיים
בכדי שנוכל לחדד את כל הכישורים שלכם בשלמות, ובסבב האימונים
האחרון יהיו חילופים בצוותים האישיים, שנדע שכולם עובדים
בשלמות עם כולם, הרי לא נרצה להפריד ביניכם, זה חלק ממה שעושה
אתכם לכל כך טובים."
"ולאן נעבור בעוד שלושה חודשים?"
"אתם תישארו ביחד כמובן ונעבור לאן שהצבא יצטרך אותנו, זהו
מידע שייחשף כשיהיה בו צורך."
ואז היה שקט, שקט קצת מפחיד כאילו יש היסוסים אך אף אחד לא
מעז.
"המפקדת?"
"כן לוקו."
הבחור הזה באמת נראה משוגע, טקסני ג'ינג'י עצבני, הוא היה
גבוה ורחב עם זקן וכשדיבר זה נראה כאילו הוא שונא את כולם
בחדר.
"את מצפה שנאמין שזה חוד החנית, הטוב שבטוב שיש לצי ארה"ב
להציע ושמתוך שישה צוותים יש רק שני טייסים וחצי מהצוות הוא
בנות."
"לוקו, אני אדבר ברוגע, אך אני אגיד את דבריי פעם אחת ותשאיר
אותם ברורים אצלך בראש. אתם נבחרתם לא רק על בסיס הכשרת הטיס
שלכם כי יש הרבה טייסים טובים יותר, טובים ממך זה בטוח. אלא
על בסיס רשת הידיעה הרחבה שלכם שהיא זו שעושה אתכם לטובים
ביותר. עדיין, לוקו, תבין טוב מאוד שאין שום דבר רע בבנות -
כל עוד הן יודעות להטיס הן עוברות מבחינתי, וטייס הוא טייס
ללא קשר למה שיש לו בתוך המכנסיים. ולהבא, כשיש לך שאלה אשר
תוכנה משפיל או מזלזל במישהו מהצוות שלך, וכן הצוות שלך הוא
כל השישה צוותים ולא רק שותפך, אז תשמור אותם לעצמך או שזו
תהיה השאלה האחרונה שתשאל. ברור?"
"לגמרי המפקדת."
"טוב, אני חושבת שסיימנו כאן. תלכו ותתארגנו כל אחד בחדרו,
תפרקו את הציוד ומחר יש לכם מפגש היכרות. תגיעו בבוקר לאולם
הספורט ותתכוננו לדבר הרבה, ולעניין - מחר אתם תדעו הכול אחד
על השני, ותצטרכו לזכור את זה ממש ברמה של לכתוב על זה ספר."
החדר היה בעצם דירת שלושה חדרים. כל צוות זכה בדירה כזו.
המטבח והסלון היו מרווחים וחדרי השינה היו מספיקים. זה נתן
לכל חבר בצוות את הפרטיות ואת השקט שלו, פינה משלו. סם חיכתה
כל היום לשקט הזה בכדי להתקשר לאביה.
"הלו?"
"אבא?"
"שלום יפתי, נו איך היה היום הראשון?"
"כמו שחלמתי ויותר."
"אני שמח, אז הכול בסדר?"
"לא ממש, מחר יש היכרות ספר פתוח ואני זה ספר סגור."
"מותק, האנשים האלה הופכים להיות חלק קבוע מחייך, הם יהיו לך
למשפחה מעתה ואילך אז אולי כדאי להיפתח?"
"אבא, אתה יודע שאני לא נפתחת בנושא הזה ולעולם לא אפתח."
"בסדר, בסדר אז תסבירי שאת יתומה ואומצת בגיל תשע, הם לא
צריכים לדעת את הנסיבות או מה שקרה לפני גיל תשע. אל תשקרי,
פשוט תגלי על כל מה שקרה בחייך מגיל תשע, על החיים בבית הזה
ועל העבודה בשדה התעופה, תיפתחי על מה שאת יכולה ובלי לשקר."
"ואז זה לא יפגע בי."
"לא, לא ברמה המקצועית בכל אופן, אבל את יודעת מה אני חושב."
"כן, אבא, אני יודעת. שכל עוד זה סגור בתוכי זה פוגע בי ואני
צריכה לדבר על זה עד שהנפש שלי תתגבר על זה, אני יודעת אבא.
ואתה יודע שאני חושבת שזה לא נכון אז בבקשה אל תחזור על זה
שוב."
"אני לא אחזור על זה מותק, אבל אני כן אעזוב אותך ואתן לך
להתארגן ולישון. יש לך יום עמוס מחר. לילה טוב, אני אוהב
אותך."
"גם אני, אבא, לילה טוב."
באותו הלילה סם ישנה שינה לא אמיתית. היא נמנמה בחושך, אך לא
ישנה.