אני בסך הכל עלה קטן
בין כל עלוות העץ,
עלוות העץ המקומטת
שהולכת למות
עם השלכת שמתקרבת,
לא ישאר ממני זכר
על העץ הזה.
לא ישאר ממני זכר
בעולם הזה.לא ישאר ממני זכר
גם לא הכתוב הזה.
יום אחד
הכל יישרף
ביחד עם העפר שלי
שישקע עמוק בלב הכדור הזה,
שיזהם את הכל
כי אני עלה רקוב
ואבוד
בין שאר העלווה שעל העץ
אני חסרת חשיבות,
אין לי משמעות, אין לי מטרה
אני מעבירה כאן את הזמן
במקום המגעיל הזה
שרודף אחריי
ביחד עם הפחדים
שעפים מעליי
ומתחת לרגליי יש בור,
לא נשאר מה לשבור.
והעץ עייף מכל הריבים האלה,
מכל המלחמות האלה שבעלווה,
העץ גיבור בסך הכל שהוא עדין
שורד את זה,
אבל עוד מעט יבוא הקור
והשלכת תיקח איתה את העלווה
והעץ ישאר לו לבד עד האביב הבא
וממני כלום לא ישאר
לא יהיה לי זכר,
ארונות של מילים יפלו אל תוך הקבר
ועל הקבר הזה לא יצמחו הפרחים
לא על הקבר שלי,
כי ירד עליו גשם של רעל
שיחדור אל הבור החשוך הזה
ויחדור אלי וישאב ממני את מה שאין לשאוב
ואני ארקב עם כל המילים האלה
שימחקו כשאני אמות. ואני אמות.