מקיאה את כל הזוהמה שבתוכי,
אגרתי ואגרתי צרות
הקול שלי צרוד
הגוף שלי צועק,
נעלמת בדרכי.
הצעדים שעשיתי
בשביל שום דבר,
אין לי טעם בחיים
החלומות שלי עפים
והקול המהדהד הזה
ההוא עם הצחוק שלי
לא ישוב עוד
גם לא הגיחוך,
רק הקול החנוק הזה
שיוצא לו מהגרון
שמשאיר כאב
הקול הזה שלא נשרף,
הקול הזה שמת לי קצת
ואין מקום בשביל אויר
שיכנס אלי
והורידים שמתרוקנים,
הדם נוזל לאט.
לאט.
וההקאה והבדידות,
הן מסתדרות ביחד
ההשפלה, ההתלקחות...
ההתאבדות.
הגוף שלי צועק
הגוף שלי צועק,
אני לא יודעת מה עשיתי
אבל זה הגורל שלי
והגורל הזה שרוט לי על העור
והגורל הזה כואב לי
בתוך הלב
שמת,
בתוך הלב
המדמם,
בתוך הלב... בתוך הלב... בתוך הלב
שנפל לרצפה
ולא היה שם אף אחד
שיחזיר לי אותו בחזרה לגוף
ולא היה, אף אחד
שיחזיק אותי חזק...
שיחזיק אותי בדרך לחלון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.