אני מקווה שאתה שמח. שאתה מזיין אותה, שאתה אוהב אותה. שדקה
אחרי שאתה גומר אתה עדיין מאושר. כל כך מקווה
לא משנה מה יהיה איתך הלאה, הייתה לך אפשרות להיות שלי. איתי.
חלק ממני. לנשום את הצוואר שלי בבוקר ולנשק לי את הריסים.
זה אתה שצריך לחיות עם זה. רק אתה.
וכן, אני לא מפסיקה לדמיין את הפנים שלך ולחלום להעביר יד על
שלך. כן, מודה. אני לא פרייארית, בטח לא שלך, אבל כן, אתה בראש
שלי. מודה. כל הזמן.
וגם אחריה, אתה תפקח עיניים ותחליף חום גוף עם אחרות, ועדיין
האופציה ההיא תרחף מעלייך.
ואתה תראה אותי, כן כן, ועוד איך, תראה אותי מאושרת בסוף. עם
אהבה, עם חיוך, עם חיים מחייכים.
כן כן, הפנים שלך יימחקו בסוף.
זה איך שהיא נוגעת? זה איך שהיא מחכה לך? זה זה? מה זה? תסביר
לי. תגלה. שאדע.
זה זה שהיא תמיד, תמיד תהיה שם? גם אני יכולה. אני כבר, ואתה
בכלל לא יודע. לא יודע שהלב שלי שלך לא משנה מי מלטף לי הבטן,
לא משנה שאתה לא רואה אותי. אני שלך בתכלית. זהו.
לא אכפת לי להיות ככה. מרירה, כלבה, רעה, מרחפת, שיכורה. לא
אכפת לי. כי אחרייך לא יהיה כלום שיהיה שווה את זה. וזו לא
גישה, זה משהו שהלב שולח במסרים תמידיים בכל נשימה.
אם זה לא אתה, אז לא. פשוט לא. כל מה שמסביב לא משנה. הכסף,
הכיף, האלכוהול והסיגריות, המסיבות, החברים, השגרה. זה לא משנה
כבר.
פתאום זה תופס אותי. פתאום. אין לך מושג איזו הרגשה זו, גם לא
יהיה לך. איך זה מרגיש לחיות וללכת על ביצים, לנסות לשכוח.
החיים סוחפים אותי ואין לי דקה לנשום. הנסיעות, החוויות,
הקשיים, חוסר זמן, הבעיות, העובדה שאני בקושי בבית.
ואתה בכל מקום, בכל זמן, הרגעים הנדירים איתך, החיוכים
והשיחות, העבר שלנו, הרחוק, שקיים רק בשביל לצבור אבק. לצבור
אבק ולהרוג אותי. להרוג. לאט.. לאט... להרוג.
במיטה בוכה בחושך עם המוזיקה שלך והחושך שלך והתמונות שלך
והכאב, שלי. והדקות חולפות והדמעות מתייבשות מחוסר אונים חם.
ומגיע מוצאי שבת, כמובן, ואיתו הגוש הזה בלב והנסיעות בשלוש
לפנות בבוקר למקום מסוים, והישיבה הזו באוטו המפחידה, לבד
בחושך, והמחשבות.....
ואז להתאפס. ולסדר. וללכת. ולישון שעתיים ולהמשיך לעוד שבועות
דחוסים בהכל חוץ ממך.
הייתה לך אפשרות. על מי אני עובדת, תמיד תהיה.
רק תגיד לי דבר אחד, בלי שיחות מעיקות וארוכות, בלי שתיקות
עצובות, רק תגיד שאתה לא חושב עליי. שאתה לא רואה אותי בעיניים
שלי. שאתה לא מדמיין איך יהיה לנשק אותי. איך יהיה לאהוב אותי.
איך יהיה לאחות לי את הלב.
בטח היית שמח, גיבור.
אז מה זה, אהוב יקר שלי? מה מפעיל לך שם את הלב? איך שאתם
ישנים מחובקים? איך שהגעגועים שורפים לך? מה זה, אהובי, שמרחיק
אותך כל כך רחוק
ממני? |
