אז שוב ראית אותי ושוב בילבלת.
אני יודעת שבהיתי מבט מתחנן,
כניראה שחיכיתי לדבר שבטוח לא יבוא.
בסוף זה הגיע.
אז בשיחה האחרונה שלנו-
לא היית כ"כ נחמד.
לפחות אמרת את האמת.
אוייב שמתחפש לידיד?
אז אולי קצת נפגעתי.
כאב לי מאוד. וזה עדיין.
וכ"כ חזק! סליחה.
שוב חולמת בהקיץ שאולי.
ויום אחד עוד נשוב.
חושבת עליך כקרוב.
משלה את עצמי ויודעת...
אולי המציאות תמיד תישאר.
המצב לדעתך ישתנה?
המבט שלי העמיד אותי
כעירומה אל מול עיניך...
ואתה קראת אותי ואז הבנתי
היחס נחמד, אבל המבט שלך...
כאילו צועק לי ללכת מפה.
במילים השותקות שלך אתה אומר לי תמיד-
לברוח רחוק כ"כ...
למקום שלא נוכל לשמוע.
ולא לראות. ולא להרגיש.
מקום בו אני לא אוכל להפגע שוב.
מימך. סליחה.
אוהבת מאוד. אותך. |