זה אתה שנעלמת באופק.
האובססיה דוחפת אותי לך.
נלחמתי בך על אף האמת.
לא רציתי לקבלה.
ואתה, שהיית רחוק כבר מזמן.
אני, שניסיתי להתקרב.
דחפת אותי מההר של חייך.
ואני ניסיתי לטפס.
כמה שלא רצית- ואני לא הבנתי.
ואולי כן, רק לא רציתי להאמין.
החיוך שלך כמעט שלחש לי את הסוד
שהיה לסיוט של חיי.
לא הסכמת לומר לי
עכשיו כבר מבינה.
כמה שאני שלך
ושאתה לעולם לא תהיה...
אין המשך.
לפחות לא לנו.
הרי זה אתה שנעלמת לי באופק.
ברחת ואני לא רציתי להאמין...