הזמן התקדם לו מבלי לעצור. השעון המשיך לרוץ, ואני אפילו לא
טרחתי להביט סביבי כדי לראות מה נעלם לנגד עיני, כדי לראות מה
אני מפסיד. אם הייתי מספיק חכם הייתי יכול לעצור, לשנות את
דרכי ולא לפגוש אותה. יכולתי למנוע את מה שקרה מבעוד מועד. אבל
הייתי טיפש מידי. לא חשבתי. נתתי לרוע שבי לזרום וכעת עלי
נשאתי בתוצאות.
   
    הייתי פעם אדם טוב, אך המזל ואורך חיי לא האירו לי פנים.
לא הייתה לי משפחה, לא חברים ולא אנשים שאוכל לדבר איתם. במותי
אדם לא בא לבכות על יד קברי הצנוע והכמעט בלתי נראה. השמיים הם
הגבול, כך אומרים. אך בשבילי השמיים היו ההתחלה. בשמיים קיבלתי
הכל. 'מלאך' קראו לי כולם. אז מלאך הייתי. אם אמרו שמלאך הייתי
בחיי כעס היה ממלא את לבי. איזה מן מלאך הייתי? תמיד הערצתי
אנשים שהאמינו באל כלשהו. הייתה להם אמונה, תקווה, מקור לסמוך
עליו. בשבילי אמונה הייתה תרוץ לברוח מנשיאה באחריות. הכל תלוי
באל מבחינתם. מבחינתי, הכל היה תלוי בי. הצדק שהאמנתי בו במשך
כל חיי לא הועיל לי מעולם. הצדק, שלפיו פעלתי כל חיי הסב לי
כאב רב ותו לא. כשהגעתי לשמיים ונהייתי מלאך ציפו ממני שאהיה
כמו שהייתי בחיי, שאהיה טוב. לא רציתי עוד בקיומי בצורה שמצפים
ממני. נהייתי רשע. דבר טוב אחד אני לא זוכר שעשיתי. שופט
השמיים ידע מה עובר בתוכי, לפחות זה מה שחזר ואמר לי שוב ושוב
כי לא האמנתי לו. בשלב מסוים הוא אפילו איים עלי שיחזיר אותי
לחיים על פני כדור הארץ בתור אדם רגיל.  העמדתי פנים כי לא
אכפת לי ממה שקורה אך הוא כנראה הבין אותי גם אז. הוא אמר לי
כי אם אחזור לכדור הארץ ואעשה מעשה טוב אקבל אות לשבח בתור
מלאך השמיים. אך שם על פני כדור הארץ אהיה אדם רגיל שיתערב
בחייה של בחורה שבורת לב במקריות. המשימה הייתה קשה ביותר.
אסור היה עלי להתאהב בנערה. תחילה האמנתי כי המשימה תהיה פשוטה
ביותר. הייתי אדיש מאז שעליתי לשמיים. אך טעיתי...

    מצאתי את עצמי הולך לאורך מסדרון ארוך עם קלסר ביד אחת
וספל קפה חם בידי השניה. הכל נראה לי רגיל לגמרי למרות שבתוך
תוכי ידעתי שאינני שייך לשם. נכנסתי למשרדי. הייתי עו''ד ידוע
ככל הנראה בעל לקוחות רבים. צלצול בטלפון נשמע בהיכנסי למשרד.

" בוקר טוב אדוני ." הייתה זו המזכירה שלי.
" בוקר טוב ."
" יש פה בחורה שצריכה לדבר אתך.  לתת לה להיכנס? "
" יש עוד מישהו שמחכה לי? "
" לא אדוני. "
" הגידי לה שתיכנס בבקשה. "
בחורה בהירה עם שיער שחור כפחם ועיניים ירוקות נכנסה אל משרדי
כשמבט עצוב על פניה. היא נראתה מיוחדת במינה. כאילו לא קיימת
עוד נערה כמוה. העצב על פניה החמיא לה. תהיתי איך תראה אם
תחייך. לפתע התעוררתי מהרהורי.
" שלום. " היא אמרה בקול חלש מנסה להישמע קשוחה.
" בוקר טוב. במה אוכל לעזור לך? "
" שמעתי שהינך עורך דין מצוין. הייתי חייבת לפנות לטוב ביותר.
האם אוכל לסמוך עליך? "
" בוודאי. שבי בבקשה. האם אוכל להציע לך משהו לשתות? "
" לא, תודה. " אמרה בחייכה חיוך מאומץ.
" יש לי בעיה רצינית. " אמרה.
" אני כאן בשבילך. דברי. "
" בעלי בוגד בי עם אישה אחרת. כנראה שהיא בהריון. הוא מודה בכך
שבוגד בי אך לא מוכן בשום פנים ואופן להסכים להתגרש. "
" האם הוא יודע שהמאהבת שלו בהריון? "
" כן. אך הוא טוען שהוא רוצה תינוק ממני שיולד חוקי במסגרת
נישואים. "
" ואת לא מעוניינת, נכון? "
" לא. בשום פנים ואופן. הבעיה היא שהוא אנס אותי כשאמרתי לו את
זה. מאז אני על גלולות כדי למנוע הריון לא רצוי. "
" תבעת אותו על האונס? "
" כן. אבל הפסדתי במשפט. "
השיחה התנהלה בטון רציני ומהיר אבל כשהיא סיפרה לי על האונס
ראיתי משהו בעיניה שאמר לי כי לקח לה המון זמן להתגבר על זה
כדי שבעתיד תוכל לפנות אלי ולהגיד לי את מה שאמרה בביטחון
ורוגע.
" אני רוצה לתבוע אותו שוב. אני רוצה להתגרש ממנו ולגרום לו
לשלם על כל העול שגרם לי. אתה יכול לעזור לי? " היא שאלה.
" בוודאי. את יכולה לסמוך עלי. "
" תודה. " היא אמרה. לרגע נדמה היה לי שהייתה זו הפעם הראשונה
בשיחה שלי איתה שבאמת חייכה מתוך כוונה. השארתי לי את פרטיה.
" אשמור איתך על קשר. יתכן כי הפרשה אכן מסובכת אבל אם נשיג את
הראיות המתאימות אני בטוח שנעבור את זה בשלום. " נעבור. לא
אמרתי לה תעברי. אמרתי נעבור. הרגשתי שראיתי את כל עולמה דרך
עיניה. הרגשתי שאני עובר הכל יחד איתה. היא הייתה כל כך עדינה
ועצובה. בודדה ואבודה בעולם קשוח מידי ליופייה העדין. שוב
הפסקתי להרהר כשראיתי את שופט השמיים מופיע מולי.
" זאת היא. " הוא אמר לי בקולו הנמוך והסמכותי. "
" זאת הבחורה? זאת אותה בחורה עם הלב השבור שאני אמור לעזור
לה? "
" כן. הבנת נכון. אבל ראיתי איך הסתכלת עליה. זכור זאת היטב.
אסור לך להתאהב בה. אם אתה רוצה לקבל אות לשבח כמלאך ולא לחזור
לחיי אדם רגיל על כדור הארץ, אסור לך להתאהב בה. "
" ומה יקרה אם היא תתאהב בי? " שאלתי בטון תמים.
" זה לא יקרה כל עוד לא תתאהב בה. בהצלחה לך. נתראה בעוד
חודשיים כשתחזור למעלה. " ענה ונעלם.
זה אומר שהיא כבר עומדת להתאהב בי, חשבתי לעצמי. לא יכלתי
להפסיק מהמחשבה על הנערה הזו. היא נראתה כאחת שזקוקה למישהו
שיאהב אותה. מה אם אעזור לה בפרשה ואחר כך, מבלי להתכוון,
אגרום לה כאב?

    עבר כחצי חודש מאז אותו יום בו פגשתי אותה. התיידדנו מאז.
היא נשארה אותה בחורה מסתורית בעיני. כל מה שרציתי יום ולילה
היה להחזיק אותה קרוב אלי. לחבק אותה. להסתכל בעיניה הירוקות
והעמוקות. לנשק את שפתיה ולא לעזוב לעולם. ללטף את שערה השחור
וללחוש באוזנה עד כמה אני אוהב אותה, ושאני אהיה פה לתמיד
איתה, שהכל יהיה טוב. אבל אני לא אהיה כאן לתמיד. אני אהיה פה
עוד חודש וחצי. ואסור לי להתאהב בה. אסור לי! חזרתי בקול רם
לעצמי שוב ושוב. אך היה כבר מאוחר מידי. ידעתי שאני כבר אוהב
אותה. אהבתי אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה. זה אמר שהיא גם
התאהבה בי. אך אולי השופט טעה, הרהרתי. היא מעולם לא הראתה לי
שום חיבה מעבר להיותה ידידה טובה. לא ידעתי מה לחשוב. גם בחיי
הקודמים הייתה חסרה לי אהבה כזו. הרגשתי אבוד בתוך העולם הזה
ובתך תוכי. ידעתי שמה שלא יהיה לא אוכל להישאר פה.

    לאחר עוד כמה שבועות הסתיימה הפרשה. מישהו מלמעלה הפעיל
קצת כוח כנראה כי למרות שניסיון בעריכת דין לא היה לי, ידעתי
כי היה זה מוזר מידי לנצח במשפט כזה כל כך מהר.
בערב שלאחר המשפט אני ונערת חלומותיי החלטנו לצאת לחגוג את
הניצחון שלנו. שלנו, ולא שלה. הייתי יחד איתה בכל שלב ושלב של
הפרשה. עברתי את זה איתה. הרגשתי כל כאב שהיא עוברת וחייכתי כל
חיוך שהיא מחייכת.. ניסיתי לנהוג כג'נטלמן מושלם. הבאתי לה זר
ורדים לבנים בניחוח עדין. אספתי אותה מביתה והבאתי אותה למסעדה
יוקרתית. הערב היה פשוט מדהים. לא הורדתי ממנה את מבטי כל
הערב. היא נראתה פשוט מושלמת. ואני, מלאך, שאמור להיות מושלם
טענתי כי אין בעולם, אפילו לא בין המלאכים, שלמות כמו שלה.
הרגשתי שאני אוהב אותה ורוצה אותה, בכל גופי, לבי ונשמתי.
עולמי היה חרב אם אותו רגע היה נגמר לפתע ללא כל הזהרה
מוקדמת.
מה שקרה אחרי זה היה צפוי מידי. שכחתי לגמרי את עברי ומשימתי.
פשוט רציתי לשכוח את זה. תהיתי מדוע הפרשה נגמרה מהר כל כך אם
עדיין היה לפני חודש שלם. ואז הבנתי שזה היה הניסיון הקשה
ביותר. החודש הזה שלפני היה המבחן שהיה עלי לעבור, וידעתי שאני
כבר נכשלתי מהיום הראשון שלי כאן.  יצאתי ללוות אותה לביתה.
ניסיתי להחזיק את עצמי ולא לעשות את מה שעשיתי אבל לא הצלחתי.
נישקתי אותה נשיקה ארוכה על שפתיה. שפתי בערו מחום. רציתי שרגע
זה ימשך לעולמים. שכך נישאר יחדיו כל חיינו. ידעתי שאהבתי אותה
ושהיא אוהבת אותי..

    לפתע מצאתי את עצמי במקום שממנו זה התחיל, למעלה בפני
שופט השמיים. הוא זעם.
" אתה אכזבת אותי. מאוד אכזבת. " הוא אמר לי.
" אני מצטער. כנראה אני לא כמו שכולם חושבים. אני לא מה שאחרים
מצפים ממני. "
" ברור שאתה לא! וזה מה שניסית להוכיח לנו כל הזמן שהיית פה!
"
" אני רואה שהבנת אותי כמו שצריך. "
" הבנתי אותך תמיד. אבל אתה לא הבנת אותי. "
" לא יכלתי להבין אותך. כל מה שעשית היה לתת לי הוראות ולהזהיר
אותי מדברים שאסור לי לעשות. מעולם לא הבנתי מדוע ואיך הכל
מתרחש. "
" הבנת אותי טוב מאוד. אתה פשוט לא שם לב. כשנהיית רע ניסית
להיות מה שאחרים לא מצפים ממך. שלחנו אותך לכדור הארץ כדי שלא
תהיה צפוי כמו שרצית להיות. "
" אינני מבין כבודך. כיצד הצלת בחורה נחשב ללא צפוי? "
" אנחנו פה למעלה יודעים כיצד מתנהל העולם. ציפינו ממך שתתאהב
בבחורה רגישה ועדינה שצריכה עזרה. ואתה הוכחת לנו שאתה רק מנסה
להיות לא מה שמצפים ממך. אבל אתה לא מצליח. "
" אני לא מאמין! "
" נכשלת במשימה שלך, מלאך! "
" אכן נכשלתי. אין לי מילים כדי להביע את מצבי. "
" לי יש מילים. לי יש גם מצב בשבילך. אבל אין זה תפקידי לומר
לך מהו עונשך. אני עומד לשלוח אותך למבשר העונש. "
" רגע, חכה! אני מתחנן בפניך שתתן לי הזדמנות לראות אותה שוב.
רק עוד פעם אחת. לספר לה את הכל ולהיפרד. "
" עשה כרצונך! יש לך שעה! "

    מצאתי את עצמי בלבוש לבן מול ביתה של האחת והיחידה שאי
פעם אהבתי. דפקתי בדלת. כעבור כמה שניות היא פתחה את הדלת
בלבוש שחור ודמעות בעיניים. היא נבהלה כשראתה אותי וניסתה
לטרוק את הדלת. לפתע עברתי דרכה ומצאתי את עצמי בתוך ביתה. היא
נבהלה עוד יותר.
" חכי! " אמרתי בניסיון להסביר.
" מי אתה? "
" זה אני. את לא מזהה אותי? "
" אבל אתה מת! "
" למה אתה מתכוונת? "
" אחרי שנישקת אותי הסתובבת, רצית ללכת אל מכוניתך אך לפתע
מכונית פגעה בך ונהרגת! "
" אז אני באמת מת...! "
" ההלוויה שלך הייתה היום. "
" אני מצטער. הייתי צריך לספר לך את זה לפני כן. "
" מה? "
" את מבטיחה לשמור את דברי בסודי סודות? "
" גם אם אספר לא יאמינו לי. "
סיפרתי לה את כל הסיפור וכל מה שקרה, ואת כל מה שכנראה מחכה לי
בעתיד.
" ידעתי שזה ייגמר כך. " אמרתי לה.
" אני לא מצטערת על שום רגע ולא משנה מה אומרים למעלה. " היא
ענתה לי והחלה לבכות.
" אני אוהבת אותך. " היא הוסיפה.
" אני אוהב אותך גם... "
ניסיתי להגיד לה שהכל יהיה טוב אבל הייתי משקר לה אם הייתי
אומר את זה. רציתי לחבק אותה אבל לא הצלחתי כי הייתי רוח. לפתע
הרגשתי דמעות בעיני. זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי. בשאר הזמן
הקצר שנותר פשוט הסתכלנו זה בעיני זו. מבט אחד ממושך אמר יותר
מאלפי מילים שקיימות בעולם. ואז שוב נעלמתי. והפעם לתמיד.